חולים על חצילים אבל מפחדים מהשמן?

ד"ר מאיה רוזמן עם השיטה לקבלת חציל במרקם מטוגן- אבל כמעט בלי שמן, ועם חלבון איכותי.

חציל אפוי בביצה, במרקם מטוגן ועסיסי, כל התבנית המתקבלת 200 קלוריות בלבד.

המרכיבים:

1 חצי בינוני מוארך

1 ביצה

1 כף שמן

מלח

פורסים את החציל לפרוסות של 1 ס"מ,

טורפים את הביצה עם השמן ומוסיפים רבע כפית מלח.

טובלים את פרוסות החציל בביצה משני צדי הפרוסה ומניחים על נייר אפיה

אופים ב-200 מעלות 25 דקות עד שהחצילים מזהיבים.

אפשר לאכול את כל החציל במקום ביצה בארוחת ערב, אפשר לטבול את פרוסות החציל בחומץ ולשמור במקרר לגיוון סלטים וכריכים.

תוספת תזונתית על החציל: (לא לאייטם נפרד אלא יחד עם המתכון)

חציל הוא אחד הירקות הכי נפוצים במטבח שלנו, אבל רובנו לא מכירים את מה שבאמת הופך אותו למיוחד. מעבר לטעם ולמרקם, יש בו שילוב תזונתי מעניין, ודווקא בקליפה הסגולה שלו מסתתר החלק הכי מפתיע.

למה לאכול עם הקליפה?

הקליפה הסגולה של החציל מכילה אנתוציאנינים, פיגמנטים טבעיים שאחראים לצבע העז ופועלים גם כנוגדי חמצון חזקים. אחד הרכיבים הבולטים שנחקרו בהקשר הזה נקרא Nasunin, והוא נחשב ייחודי ביכולת שלו להגן על קרומי התאים מפני נזק חמצוני.

מחקר שפורסם בכתב העת Food Chemistry and Agriculture בדק את נוגד החמצון הזה בקליפת החציל הסגול ומצא שהוא מסייע להגן על תאי הגוף.

נזק חמצוני מסוג זה נקשר להזדקנות מוקדמת ולהתפתחות מחלות כרוניות, כך שלחציל יש תרומה ייחודית לבריאות שרוב הירקות האחרים לא מציעים באותה מידה.

סקירה נוספת שפורסמה בכתב העת Food Chemistry מצאה קשר בין צריכת חציל לירידה בסמנים דלקתיים ולשיפור בפרופיל שומני הדם.

גם ניסוי בבעלי חיים, שפורסם ב-Journal of Nutritional Biochemistry, הראה שתמצית קליפת החציל הפחיתה משמעותית את רמות הכולסטרול והקטינה נזק חמצוני בכלי הדם.

המשמעות המעשית היא שכדאי לשקול לוותר על קילוף מלא של החציל, ולהשאיר לפחות חלק מהקליפה במנה.

חציל צעיר וטרי בדרך כלל בעל קליפה רכה יחסית שקל לאכול אותה יחד עם הבשר הפנימי, בין אם צולים, אופים או מבשלים אותו. אם בכל זאת מעדיפים מרקם עדין יותר, אפשר לקלף רק חלקית, בפסים לסירוגין, וכך לשמור על חלק ניכר מהיתרון התזונתי בלי לוותר לגמרי על המרקם המועדף.

ערכים תזונתיים נוספים

מעבר לנוגדי החמצון בקליפה, החציל הוא ירק דל מאוד בקלוריות, כ-20 קלוריות בלבד ל-100 גרם, מה שהופך אותו למאכל ידידותי במיוחד לתפריט דיאטה.

סיבים תזונתיים - החציל מספק גם כמות נאה של סיבים תזונתיים, כ-3 גרם ל-100 גרם, שתורמים לעיכול תקין, לאיזון רמות הסוכר בדם ולתחושת שובע שמחזיקה לאורך זמן.

ויטמינים שונים מרוב הירקות - מבחינת ויטמינים, בחציל אפשר למצוא מגוון מקבוצת B, כולל B1 שחשוב לייצור אנרגיה ולפעילות מערכת העצבים, ו-B6 שמעורב בפעילות של מאות אנזימים בגוף. יש בו גם ויטמין C, נוגד חמצון מרכזי שתומך בהגנה על התאים ובחיזוק המערכת החיסונית.

מינרלים - בין המינרלים הבולטים בחציל אפשר למצוא אשלגן, החיוני לאיזון לחץ הדם ולתפקוד שריר הלב, וכן מנגן ונחושת, שממלאים תפקיד חשוב במטבוליזם ובמערכת נוגדי החמצון של הגוף.

טיגון חציל – ספיגת שומן במקום הראשון

אחת התכונות המוכרות ביותר של חציל היא היכולת שלו לספוג שמן כמו ספוג. במהלך טיגון הוא סופג כמות גדולה מאוד של שמן. כדי ליהנות מהטעם בלי להעמיס על התפריט, כדאי להעדיף שיטות בישול אחרות: צלייה על האש, אפייה בתנור או צריבה קלה עם מברשת שמן דקה, שנותנות תוצאה עשירה בטעם בלי כמות השמן הגדולה של טיגון עמוק. ועוד שיטה מהממת לקבל טעם דמוי מטוגן – אני מצרפת לכם פה בסוף הכתבה.

שייך לסולניים

חציל שייך למשפחת הסולניים, אותה משפחה שכוללת גם עגבנייה ותפוח אדמה, וכמו קרוביו הוא מכיל כמויות זעירות של ניקוטין טבעי, חומר שהצמחים האלה מייצרים בעצמם כמנגנון הגנה מפני מזיקים. חשוב להבהיר: מדובר בכמויות זעירות עד כדי חוסר משמעות. לפי הערכות מדעיות המבוססות על ריכוז הניקוטין הטבעי בחציל, כדי לצרוך כמות ניקוטין השווה לסיגריה אחת, אדם היה צריך לאכול בערך 20 קילוגרם חציל בבת אחת. במילים אחרות, אין שום סיכוי מעשי שאכילת חציל תשפיע על הגוף בצורה כלשהי הקשורה לניקוטין, לא על מצב הרוח ולא בכיוון של התמכרות.

רגישות לחציל

כמו בני משפחת הסולניים האחרים, גם חציל עלול לגרום לחלק מהאנשים לתחושת רגישות, בעיקר אי נוחות במערכת העיכול כמו נפיחות, גזים או צרבת. קיימים גם דיווחים נדירים על אלרגיה אמיתית לחציל, בעיקר באזורים שבהם הוא נצרך בכמויות גדולות כמו הודו. עם זאת, עבור רוב האנשים אכילת חציל בטוחה לחלוטין ואינה כרוכה בשום סיכון.