״היא השתמשה בחוויות ילדותה כבסיס לכל הכתיבה שלה״

הסופר והעיתונאי בני ציפר שוחח עם רבקה מיכאלי בתוכניתה ׳באה לשבת׳ והשניים עסקו בספר פרוטלנדס של הסופרת לואיזה מיי אלקוט (מחברת נשים קטנות).

ציפר סיפר בתחילת דבריו על הספר שגעון נשגב (פרוטלנדס) כי ״המתרגם של הספר הוא נועם בן זאב, ואין הרבה דברים שהדף האחרון שלהם הוא מתכון לקרמבל תפוחים,, זה כבר משהו מיוחד לקנות עבורו את הספר. בספר מסופר על לואיזה מיי אלקוט עצמה שבילדותה אביה, שהיה אידאליסט אמריקני מהסוג המטורף שהיו במאה ה-19 שרצו לחיות בטבע, לקח את המשפחה שלו לגור באחוזה נידחת במסצ׳וסטס. צריך להגיד שהם היו בין אל ושהתנגדו לעבדות. אבל כל זה לא גרם למיי אלקוט להיות מאושרת, הם חיו במחסור נוראי באחוזה והם לא ידעו איך לגדל את הירקות או הפירות. הם פשוט כמעט גוועו ברעב עד שבסוף החבורה התפרקה״.

״זה כתוב בצורה נהדרת כי היא כתבה את זה אחרי 30 שנה, מה שמעניין זה שהיא עצמה החליטה שזהו נגמרה עידן האידיאלים, אחרי שחוותה בילדותה את המאורעות הללו״, סיפר ציפר והבהיר: ״היא עברה תהליך והפכה לסופרת רבת מכר שהצליחה בצורה בלתי רגילה. היא השתמשה בחוויות ילדותה כבסיס לכל הכתיבה שלה, ויש משהו בכתיבה עצמה שהוא קורע לב וגם מצחיק או עצוב. מן תערובת מצוינת שרק היא ידעה לעשות״.