זיכרון, דמנציה ומה שביניהם

מה קורה לזיכרון שלנו ככל שאנו מתבגרים? מתי שכחה תמימה של שמות או חפצים צריכה להדליק נורת אזהרה, וכיצד ניתן לאמן את המוח ולשמור על התפקוד הקוגניטיבי לאורך שנים? בתוכניתם ב־103fm שוחחו פרופ' רפי קרסו וצ'ארלי בוזגלו עם מומחים מובילים בתחום חקר המוח והזיכרון, ועסקו בדרכים לשמירה על חדות המחשבה.

"הזיכרון אינו מצלמה - אלא תהליך של בנייה מחדש"

פרופ' אלי וקיל, פרופסור אמריטוס במחלקה לפסיכולוגיה ובמרכז הבן-תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, הסביר כי הזיכרון אינו מנגנון המקליט את המציאות כפי שהיא: "הזיכרון מתפתח ומגיע לשיאו בסביבות העשור השלישי והרביעי לחיים, ולאחר מכן מתחילה ירידה הדרגתית נורמלית. יש להבחין בין ירידה תלויית גיל, שהיא טבעית לחלוטין, לבין מצבים פתולוגיים".

פרופ' וקיל הדגיש את חשיבותה של ה"רזרבה הקוגניטיבית" (Cognitive Reserve) - היכולת של המוח להתמודד עם שינויים ומחלות: "מחקרים מראים כי אנשים העוסקים בפעילות מנטלית אינטנסיבית, למידה מתמדת ואתגרים מחשבתיים חדשים, מצליחים לדחות באופן משמעותי את הופעת התסמינים הקליניים של דמנציה. העיסוק הקוגניטיבי אינו עוצר את המחלה עצמה, אך הוא משמש כחוצץ המאפשר למוח להמשיך לתפקד היטב".

בנוסף, ציין פרופ' וקיל את חשיבותה של הפעילות הגופנית: "מחקרים הוכיחו כי פעילות אירובית עקבית לאורך זמן לא רק שמונעת הידרדרות קוגניטיבית, אלא אף עשויה לשפר את הביצועים המחשבתיים".

"בכל פעם שאנו נזכרים - אנו עורכים את הסיפור מחדש"

ד"ר איה בן יעקב, חוקרת זיכרון במרכז ELSC למדעי המוח באוניברסיטה העברית, הרחיבה על האופן שבו המוח מאחסן ומעבד חוויות: "זיכרון הוא תהליך קונסטרוקטיבי. אנחנו לא שולפים 'סרטון' מוכן מהמדף, אלא מרכיבים מחדש חלקים שונים של המידע שהוסתר. בכל פעם שאנו נזכרים באירוע או מספרים אותו, אנו עורכים אותו מחדש ומשנים מעט את אופיו".

ד"ר בן יעקב ציינה כי אחת האסטרטגיות היעילות ביותר לחיזוק הזיכרון היא הוספת הקשרים ומשמעות: "ככל שנרחיב את הקישורים סביב המידע - נוסיף לו סיפור, רגש או דמיון - כך יגדל הסיכוי שנצליח לשלוף אותו בעתיד".

כוחה של המוזיקה

צד נוסף ומרתק של השפעת הזיכרון על הנפש הציג גדעון יצחק, רפלקסולוג בכיר, נטורופת ואמן יוצר, ששיתף בהתמודדותו האישית עם פוסט-טראומה מאז שירותו במלחמת לבנון ב־1983. יצחק סיפר כיצד המפגש עם המראות הקשים בשטח והנורמות של אותם ימים - שלא עודדו שיח פתוח על הפצעים השקופים - הובילו אותו למצוא מלטף ומפלט בכתיבה ובמוזיקה.

במסגרת פרויקט היצירה שלו, 'הכוכבים של גדעון', הוא מעבד את זיכרונות העבר לתווים ולמילים: "הכתיבה מאפשרת להלביש את התחושות בצורה חדשה, לשנות את מערכת היחסים שלי עם הזיכרון גם אם האירוע עצמו לא משתנה. המוזיקה אינה מוחקת את הפוסט טראומה או פועלת כמטה קסמים, אך היא מעניקה נחמה, מאפשרת לבכות ומחברת אותי מחדש לתחושה של חיים ומשמעות".