לאהוב את עצמי

ד״ר קרן בן יצחק, מומחית במדעי המוח, פסיכותרפיסטית ומרצה, שוחחה עם אבי כץ בתוכניתו ב-103fm על המשקל של מחשבות ופעילות מוחית לאורך החיים שלנו. וגם: האם יש משמעות לחלוקות שיש בין העצמי?

ד״ר בן יצחק אמרה תחילה: ״אני בוגרת של המרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן. הכל קורה במוח והוא יוצר את כל החוויה אליה אנחנו מתעוררים כל יום מחדש וממנה נפרדים כשאנחנו צוללים חזרה לשינה עמוקה. הוא כולל את כלל ההכרה שלנו, הזכרונות, המחשבות, הרגשות והתחושות, היכולת להסיק מסקנות, הפחדים שלנו והיכולת שלנו להביט על עצמנו״.

בהמשך נגעה באחת המערכות היותר חשובות בנפש האדם ובגופו והיא מערכת הרגש, והאופן בו היא מקבלת ומוסרת מידע: ״אוכל להגיד שזו אולי המערכת הדרמטית ביותר ובעל המשקל הרב ביותר שמשפיעה לנו על התודעה והגוף״. היא הוסיפה: ״בשנים האחרונות התחלתי גם לטפל בנוסף לכך שאני מרצה, ובעבר עסקתי במחקר בכמה בתי חולים פסיכיאטריים. אין מישהו שלא עובר משהו והחיים הם תקופה מורכבת״.

קרן שיתפה במה שהשפיע עליה כשנכנסה לתחום: ״מה שהוביל אותי זו סדרת אירועים שעברתי בשנים שלאחר הצבא. בעיקר בטיולים, מדינות עולם שלישי כי לקחתי תרמיל וטיילתי. עברתי, מה שנקרא בעגה הפסיכאטרית, אירועי קצה שאחד מהם היה שוד עם נשק חם בקניה. אירוע נוסף קרה בין סמבורו ומסאי מארה שם חבר טוב שהיה איתי עישן קנאביס ותפסו אותו. היינו צריכים לשחרר אותו מהמעצר. חליתי בנוסף לזה במחלה אקזוטית דווקא במרכז אמריקה ולקינוח כשחזרתי לארץ ובהמשך ילדה קפצה מבין שני רכבים חונים ופגעתי בה״.

היא סיפרה בכאב על התחושות הקשות שחוותה בכל תקרית, שהובילו אותה לאורך החיים: ״כל האירועים הללו, כשהשוד בראש הפירמידה, גרמו לי לפתח פוסט טראומה. לאחר כמה חודשים כשחזרתי התחלתי לשמוע בדירה אותה ששכרתי את קולות השודדים, מה שנקרא פלאשבקים, והקוגניציה שלי התעוותה והרגשתי פתאום שכל דבר יכול לקרות כל רגע״.

״במקור אנחנו אוהבים את עצמנו, ומהר מאוד העצמי נבנה כחלק שנקרא העצמי הפצוע״

ד״ר בן יצחק נגעה במאבק האנושי התמידי ב׳אני הכואב׳ שלנו, תהליך שאנחנו עוברים עם עצמנו והבהירה: ״קשה לנו לבוא במגע עם כאב ואנחנו מנסים להימנע מתודעה כואבת. אנחנו נולדים לעולם עם גרעין אותנטי, גרעין של עצמי או אורגני שם שוכנים משאבים רבים״. היא הסבירה על הקשר לאהבה לעצמנו: ״במקור אנחנו אוהבים את עצמנו, ומהר מאוד העצמי נבנה כחלק שנקרא העצמי הפצוע. למה הכוונה? כל אותן אכזבות, דחיות וכאבים שחווינו באינטראקציות מול כל העולם ושלכולנו יש. על העצמי הזה נבנה עצמי אסטרטגי, למשל ההתנתקות זו אסטרטגיה הגנתית כדי לא לבוא במגע עם משהו שהיה בלתי נסבל בטח בילדות המוקדמת״.

״מדובר בתהליך כי הרבה פעמים בטיפול אנחנו צריכים להיות אמיצים כדי לשאול את עצמנו שאלות נוקבות. הרבה פעמים ננסה להפנות קשב כלפי פנים, זה תרגיל פרקטי״, הסבירה על דרכי התמודדות עם רגשות וריק פנימי. ״בעצם היכולת רגע לעצור כמה דקות ביום, לא יותר מ-5 דקות בתור התחלה, לעצום עיניים ולשים לב מה קורה לי כרגע באופן שאיננו שיפוטי ובשוויון נפש. למשל דברים בסיסיים כמו תשומת לב למה שקורה לי עם הנשימה שלי״.