"למדתי להכיר את עצמי"

שנים ארוכות הייתה לילך בר אל שלמה חלק מצללי עולם הפשע המקומי, כאשתו של מי שהיה מראשי הארגונים בארץ וגיסתו של בני שלמה, שנרצח. לאחר עשרות שנים של אלימות פיזית ונפשית, מעצרים, חקירות וחיים בבית שנראה כמו מבצר, היא בחרה לשבור את השתיקה, להוציא את הספר 'נשואה לפשע' ולצאת למסע שיקום שבמהלכו הפכה לפסיכותרפיסטית וקרימינולוגית. בשיחה גלויה עם אבי כץ, שיתפה בר אל שלמה בילדות בבת ים, בצעדים הראשונים לתוך המלכודת ובדרך החוצה אל החופש.

הילדות בבת ים דרשה ממנה לפתח חזות קשוחה כדי לשרוד בסביבה. בבית עמוס ילדים, עם אמא שעבדה שעות ארוכות ואבא שנעדר רוב הזמן, הרגישה שקל להיעלם. בגיל 15 הכירה את שלום, שהיה מבוגר ממנה בשלוש שנים. המראה והקסם האישי שווקו לה כהבטחה, אך מהר מאוד החלו לצוף אל פני השטח נורות אזהרה בוהקות.

הערות לגבי לבוש ואיפור, תובענות וחשדנות נתפסו אצלה בהתחלה כדאגה, אך הפכו במהירות לגל אלימות קשה. "הוא התחיל לכלוא אותי בבית אצלו, ואני חיפשתי דרך לברוח. היו פעמים שהיה לוקח אותי למקומות כמו פרדסים ומאיים עליי, שם אין מי שיציל אותי או ישמע אותי, ואין לאן לברוח. לא ראיתי דרך חוץ מלעשות מה שהוא מבקש ולהיכנע, כי לא יכולתי להילחם איתו". 

למרות האלימות הפיזית, לדבריה, "אם תשאל מישהי שחווה אלימות מה יותר קשה, המכות שהיא חוטפת או המילים, אני חושבת שהתשובה היא חד משמעית שהמילים. זה הרבה יותר קשה, זה נשאר לכל החיים". היא פנתה לנשים שנמצאות במקום זהה כיום, וביקשה: "שתבקש עזרה, שתצא מזה בכל מחיר ותאמין בעצמה. שלא תאמין שהוא ישתנה, כי הוא לא ישתנה".

"לא יכולתי לוותר על השם"

בהמשך, לילך סיפרה כיצד באומץ רב הצליחה להגיע למקלט לנשים במצוקה בירושלים, אך גם שם הוא איתר אותה. לבסוף הגיעה למרכז נוסף, וכשהתגייסה לצה"ל ליוותה אותה עובדת סוציאלית. "הגיוס היה עצוב – הובילה אותי עובדת סוציאלית לתחנת האוטובוסים, כולם עם המשפחות שמחים ומצלמים, ואני עם עובדת סוציאלית שאומרת לי 'שלום' קר כזה". עוד טענה כי היעדר מענה מתאים במערכת הצבאית והחשש המתמיד מנוכחותו הובילו אותה בסופו של דבר לחזור אליו ולבטל את זהותה לחלוטין.

במהלך השנים הפכו החיים למערכת של הישרדות מתמדת לצד המשטרה, חיפושים ופשיטות. ניסיונות להתרחק ממשפחתה נעשו באופן מחושב כדי שלא להפוך אותם לנקודת תורפה. עד שלבסוף הצליחה לברוח. "היום החזרתי את הביטחון שלי. אני יודעת מה אני רוצה ומה אני לא רוצה. אבל להחזיר את הביטחון זה תהליך מאוד ארוך. הלימודים עזרו לי מאוד - ה-CBT, ה-NLP וכל עולם הטיפול. למדתי להכיר את עצמי, התחלתי ללמוד בגיל 35. חששתי, אבל פתאום הרגשתי שאני מצליחה. עשיתי תואר בקרימינולוגיה".

למרות כל הסבל שחוותה, בחרה להשאיר את שם משפחתו: "זה היה חלק גדול מהחיים שלי, 22 שנה שהייתי עם בעלי מגיל 15, אז לא יכולתי לוותר על השם". על המניעים לכתיבת הספר, אמרה: "אחרי כל מה שראיתי במהלך החיים שלי, חשבתי שהשליחות שלי היום היא להביא את עצמי לנוער ולנשים וגברים שלא יראו בעולם הזה משהו זוהר או משהו טוב".

כיום, לאחר שעברה כברת דרך מקצועית ואקדמית, היא מרצה ומסייעת לבני נוער ולנשים לזהות נורות אזהרה, תוך שהיא מבהירה כי תמיד קיימת אפשרות לבחור מחדש. "בהמון מקומות סגרו לי את הדלת, ללילך שלמה, הם מסתכלים על העבר ולא מקבלים אותי בשום מקום למרות כל הכישורים", נזכרה. "הייתי צריכה למצוא דרך להשתחל לחיים הנורמליים והוספתי את השם 'בר אל'. וגם לשם הזה יש משמעות, כי 'בר' זה כמו חיית בר ששורדת, ו'אל' שאני תמיד יודעת שהשם איתי", סיכמה.