"שלוש שנים לאסון הנורא, ואין ועדת חקירה ממלכתית"

שום דבר לא יהיה אותו דבר אחרי שש עשרים ותשע, שבעה באוקטובר. ההלם והגבורה של האסון הנורא, שהפתיע את כל מי שלא היה צריך להיות מופתע, שהתעלם מהאזהרות החריגות! ועוד קודם לאסון, אזהרות התצפיתניות, ואזהרת הנגדת ו' שננזפה ע"י המפקד שרק בשבוע שעבר שמו נחשף, באיחור של שלוש שנים! עכשיו מוקירים אותה סוף סוף!

הנה סיפור אחד שסופר כבר, אבל בעיניי הוא מייצג יותר מכל את הזוועה של השבת הנוראה, הסיפור של עמית מן, הפארמדיקית האמיצה שזעקה את נפשה למוות לעזרה, עד שנרצחה. בשלב מסוים עמית הוזעקה למרפאת השיניים על מנת לקלוט פצועים מכיתת הכוננות של קיבוץ בארי, שם טיפלה בפצועים, עמדה בקשר עם מוקד מד"א וניסתה להזעיק סיוע רפואי, אולם נענתה כי בארי הוגדר כאזור מלחמה ולא ניתן להגיע אליו. מאותו רגע הם לא יכלו לצאת משם.

50 מטר ממרפאת השיניים המחבלים השתלטו על גן ילדים והפכו אותו למפקדה. המחבלים ידעו שיש במרפאה צוותי רפואה ופצועים וניסו לפרוץ פנימה. תוך כדי, היא מקבלת בקשות עזרה בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ והיא מדריכה אותם מרחוק. בצהריים כתבה עמית למשפחתה שנגמרה התחמושת. המחבלים חדרו למרפאה, היא נורתה ברגלה, הספיקה לשים לעצמה חוסם עורקים, אבל בהמשך נורתה בראשה ונרצחה.

בשיחה האחרונה עם אחותה חביבה היא אמרה לה "ירו בי, אני לא אשרוד את זה. הם רצחו את כולם". שלוש שנים לאסון הנורא בתולדות המדינה, אין ועדת חקירה ממלכתית. חמאס שולט בעזה, כל החזיתות פתוחות למרות ההישגים הצבאיים המרשימים, וכמעט שקרה פה לפני כמה ימים עוד אסון נורא, שככל שמתגלים פרטיו, מבינים את גודל הכשלים!

63% מהציבור חושש מעוד שבעה באוקטובר. הציבור כבר לא קונה יותר את ההצהרות הריקות בסגנון "לעולם לא עוד". ביום אחד נהרגו ונרצחו 1163 אזרחים וחיילים, 251 נחטפו. לא למדנו כלום!