"הבנו שאנחנו בצוואר בקבוק ויש עוד אלפי אנשים להוציא"

במהלך ה-7 באוקטובר היו סיפורי גבורה רבים של אזרחים שלקחו נשק ונלחמו במחבלי חמאס. אחד מאותם גיבורים היה אלקנה פדרמן, קב"ט מסיבת הנובה ואחד משורדי הטבח של ה-7 באוקטובר, שחשף את סיפור גבורתו. 

פדרמן התייחס לטבח ה-7 באוקטובר, לנסיבותיו והתחיל לשחזר את מהלך האירועים: "הרבה אנשים חושבים שנפצעתי פעמיים אבל אני נפצעתי רק ב-7 באוקטובר ושני האחים שלי הם אלה שנפצעו, האחד בפברואר והאחד באפריל קשה מאוד. אני חושב שהיינו שחצנים ובגלל זה הדבר הזה בא אלינו, חטא היוהרה, אנחנו זלזלנו באויב, כל מיני סיסמאות כמו חמאס מורתע. הכול התפוצץ לנו בפנים והתפוצץ לי בפנים כאחד שהיה שם. אנחנו ביצענו הערכת מצב עם מפקד המשטרה של האירוע, מפקד משטרת אופקים, אני נותן את הרג'קטים שלי לגבי המסיבה והמשטרה הייתה אמורה לתת מידע מודיעיני. 06:29 זו הדקה שהתחלתי להבין שקורה משהו. פירקנו את האירוע ושלחנו כמה שיותר אנשים לכיוון הבית. אני הייתי במתחם המסיבה, המחבלים הגיעו בסביבות שעה 08:10". 

"הכול עניין של תהליך, אנחנו בעצם מתחילים לפנות את המתחם של הנובה, אנחנו לא דמיינו את זה בכלל. אנחנו מתחילים לפנות את המתחם של הנובה, אין מחבלים, לא דמיינו את זה בכלל, בסביבות השעה 07:00 מגיע אלינו למתחם המסיבה פצוע מכיוון רעים, מחבלים ירו שם על הצומת והשתלטו. הפצוע לא היה קשור למסיבה. זה בשעה 07:00. אנחנו חוסמים את כיוון היציאה לרעים וממלטים אנשים לכיוון בארי, המרכז, אשקלון כל אחד לדרכו. רבע שעה אחר כך חוזרים אלינו נגלה של 20 אנשים שהגיעו מכיוון בארי. אנחנו מבינים שאנחנו בצוואר בקבוק ויש לנו עוד אלפי אנשים להוציא מהמתחם", המשיך פדרמן לספר. 

"אני מסתער לכיוון הצומת בידיעה שאני לא הולך לחזור - יוצא להיתקלות בלי נשק, פשוט עושה משהו"

לאחר מכן פדרמן נזכר כיצד הוא וחבריו בצוות האבטחה ניהלו את הפינוי ממסיבת הנובה: "כשהפצועים מבארי מגיעים, אני וצוות האבטחה שלי מפנים אותם בחזרה לשטח המסיבה כי שם יש לנו עדיין אמבולנס, פתחנו נקודת איסוף פצועים עד שהצבא יגיע. זה האמבולנס שנשרפו שם 18 אנשים ונרצחו. בעצם כשאנחנו מפנים את הפצועים בחזרה לשטח המסיבה, אנחנו מפנים במקביל, אביב אליהו ז"ל פתח ציר מילוט לכיוון פטיש, משם ניצלו רוב האנשים. משם גם המשפט המפורסם 'רוצו לכיוון השמש'. היה קשה להסביר להם מה זה כיוון מזרח אז פשוט הוא אמר להם 'צאו, רוצו לכיוון השמש'. משפט פואטי למעשה. אנשים ניצלו בזכות זה". 

"אני מסתער לכיוון הצומת בידיעה שאני לא הולך לחזור. אני יוצא להיתקלות בלי נשק, פשוט לעשות משהו, לעכב אותם. כשאני מגיע לצומת אני לא רואה את החברים שלי ואת השוטרים שנלחמים. נשארו שם שלושה שוטרים בחיים מכוח יותר גדול וצוות האבטחה שלי. אני נכנס מאחורי הרכב, וכמה דקות אחר כך הגיע הטנק המפורסם של הנובה. לפני שהוא שימש מחסה למבלים, לפני שאורן סולומון ישב שם עם המאג הטנק עבר בזירת לחימה שלנו בצומת. השוטרים שנלחמו, נהרגו שם שניים באותו רגע, הטען של הטנק ירד למחסה שלי. הטנק תפקד כטנק לוחם על הגדר, היו לו המון היתקלויות, כשהוא הגיע אלינו, המפקד טנק והתותחן כבר נהרגו, אחת הגופות נחטפה לעזה. צוות הטנק שנשאר זה אופיר טסטה ז"ל שנפצע קשה ועידו תומר. הטנק כבר לא עובד, לא מבצעי ומתחיל לאכול טילי אר.פי.ג'י. אופיר טסטה ז"ל מביא לי את הנשק שלו ומשם אני יוצא להסתערות על המחבלים", תיאר את מה שקרה. 

זאת ועוד ציין כי לאחר קרבות נוספות חבר לשוטר בשם אנדריי, השניים נלחמו בידיו ולאחר שאנדריי נפל הוא נותר לבדו: "ניסיתי לבצע עוד הסתערות אחרונה, לחסל כמה שיותר מחבלים, לתת למבלים אופציה וזמן, דקה או שתיים לברוח ואז קיבלתי כדור מאחורה בישבן. בשלב הזה אני מרים את הראש מסביב ולא רואה אנשים בחיים מלבד אנשים פצועים או גוססים. רצתי בשדה החרוש שם לאט כדי לחיות ולנקום ביום אחר. כל המחבלים ירו עליי בבת אחת. כשהגעתי ללב השדה, חתכתי שמאלה ושם עד צהריים טיפלתי בפציעה, שלחתי מיקום לקבוצת מילואים שלי. ברבע לתשע בבוקר שלחתי לחבר'ה שלי שיש לפחות 100 הרוגים".