"ה-7 באוקטובר מכה בצורה היסטרית - רגע של חוסר אונים"

סתיו גטה ז"ל הייתה אחת מהצעירים והצעירות שנרצחו בפסטיבל הנובה ברעים ב-7 באוקטובר. אתי גטה, אימה של סתיו ז"ל המגדלת מאז את שני נכדיה, שוחחה עם גדעון אוקו ועמיחי אתאלי ב-103fm וביטאה את תחושותיה המורכבות והקשות ביום הזיכרון הזה (ב'). בין השאר היא סיפרה על החלום שחלמה על בתה, החיים שלאחר הטרגדיה ואופן ההנצחה של בתה. 

בפתיחת דבריה, אתי שיתפה בחלום שחלמה אמש (א'): "התחושות הן קשות. כבר מיום שבת היא באה אליי בחלום. זו הזיה שלא ראיתי אותה הרבה זמן. היא חיפשה את החדר שלה. כל בוקר הוא קשה. כל רגע הוא קשה, אבל הרגעים האלה של ה-7 באוקטובר הם תאריכים שמכים בצורה היסטרית כי הם מחזירים את הרגעים של החוסר אונים, אי ודאות, המתח. אני התעוררתי מחלום שהיא ישבה פה בבית, מחפשת את החדר שלה ואני לא מבינה למה היא לא מוצאת. בחלום היא בתיכון, היא לא אימא לילדים, רק כשהתעוררתי הבנתי שאין לה את החדר שלה פה כשהייתה צעירה. זה לא היה לי מוזר, היה לי מוזר למה היא לא מוצאת החדר. בשנייה שהתעוררתי הבנתי למה היא לא מוצאת את החדר".

"אין לי אור שיבוא לי, אין לי ילדה - זה כאילו לא ברור לאנשים"

על החיים לפני ה-7 באוקטובר, אחרי והאופן שבו הילדים מתמודדים עם האובדן של אימם, אמרה: "הם היו אצלנו הרבה, רוב הזמן היו אצלנו, החיים עמוסים ברמות שאי אפשר לתאר אותם, זר לא יבין זאת. צריך לחשוב כל שנייה הלאה מה קדימה, מה נעשה. נווה יש לו את הקשיים לקום, למרות שהוא ישן מספיק שעות, ריף היא מושפעת, אחר כך להתלבש, לארגן כל אחד, אבי לוקח קודם כל את נווה כדי שהוא יגיע בזמן בגלל הפקקים, חוזר ולוקח את ריף. השנה, אני לא חזרתי לעבודה, שנה שעברה אני עבדתי. כרגע יש לנו אזכרה של סתיו, לפני זה לא היו מסגרות שזו גם הזיה, אז זה להיות 24/7 עם הילדים, יש מלא כביסות, מלא לנקות, לאסוף, לסדר. עשיתי את זה לפני 40-30 שנה".

עוד שיתפה: "אין לי אור שיבוא לי, אין לי ילדה. זה כאילו לא ברור לאנשים, הצורך של להיות רגיש יותר, מוכן לעזור, להבין מצוקות של נווה או ריף. אני רוצה להלל ולשבח פה עמותות, בחורות שמגיעות לפה, חבר'ה שמגיעים אחרי הצהריים. לילה זה נופל עליי אבל אחר הצהריים יש פה חבר'ה מדהימים מלהושיט יד, משפחה אחת". 

"רק אני, רק אני יכולה לגדל אותם, רק אני, אבי ורועי, רק אני יכולה להיות ממש למענם - טוטאלי"

בהמשך הוסיפה לתאר את מצבם של הילדים והבהירה: "הם לא התרגלו. היום שניהם בבית ספר. יש סרטון שעשינו של סתיו רוקדת ושמחה. אמרתי לנווה שאם יש לו קושי הוא יכול להיות שלא להיות בשיח הזה. הוא שאל אותי: 'מה, ידברו על אימא?'. אמרתי לו: 'לא, ידברו על תקווה או תמיכה'. זה כל יום מכה בו. הוא מאוד אהב את אימא שלו ומאוד היה מחובר אליה". 

לסיום טענה כי למרות הקושי היא מגדלת את נכדיה וכי זה לא היה יכול להיות אחרת: "אני לא הייתי מוותרת על לגדל אותם - הם הילדים של הבת שלי. רק אני, רק אני יכולה לגדל אותם, רק אני, אבי ורועי, רק אני יכולה להיות ממש למענם, טוטאלי, לחבר אותם לאמא שלהם, אני כל יום מראה להם תמונות. ריף שומעת את זה ואני כל הזמן לוחשת לה: 'אימא סתיו אהבה אותך'".