״הגירה מוחלטת זה המוות, אבל זה חלום מתוק שלא מתממש״

המשורר והמחזאי נח אנגלהרד, יוצר המחזה ׳קציצות, שוחח עם איריס קול ב-103fm על המחזה שכתב והמשמעויות שלו.

אנגלהרד אמר תחילה כי ״עברתי לברלין לפני שלוש שנים ללמוד קולנוע, ומאז אני חי פה״. עוד שיתף: ״אפשר להגיד שהמחזה מספר את הסיפור של הבן שעוזב, כמוני, לברלין כדי ללמוד קולנוע. יש לו שורשים גיאוגרפיים, שגם אני עזבתי מס׳ פעמים את ישראל וחזרתי וזה לא סיפור אישי״.

״יש דמיון מסוים למציאות, עזבתי בגיל 17״, סיפר. ״יש תחושת אי סיפוק מתמדת בכל מקום, שזו הצרה הגדולה. גם בהגירה אם אני מתחבר לרעיון של בסיס המחזה, יש משהו בהגירה או ניתוק מהמקום שגם נולדת ומתחיל פרדוקס, כי אי אפשר באמת להגר מהמשפחה, מהבית, מגוף אדם. הגירה מוחלטת זה המוות, אבל זה חלום מתוק שלא מתממש אלא באמת בסיום ובקצה הדברים״.

״הרעיון בעצם לצאת מהשורשים ואולי לחזור אליהם, כמה שאפשר אחרת אך הבן נוסע דווקא לגרמניה - איפה שהשואה עוד מהדהדת בבית הוריו דרך עשן הקציצות. המטאפורה מנסה לזקק את הבית והישראליות, ואולי העשן שברוח מסוימת עוד נמצא שם במחנות ההשמדה, המשרפות. לשם הוא מוכן ורוצה לחזור כדי להבין מה מקור הבעיה״.

״אנחנו חושבים באמת על הקציצות כדבר הביתי ביותר, אנחנו אומרים ׳אנחנו נעשה ממנו קציצות׳. הרעיון הקולינרי נמצא אולי בבסיס התרבות שלנו, הוא מהדהד עשן ושמן טיגון ודבר שהוא מאוד אפל ומלוכלך. הוא מנסה לזקק את הפער הבין דורי בין דור שני לשלישי לשואה״.