רציף אחד ארוך ובלתי נגמר

שלומית תמיר פתחה את תוכניתה השבועית 'בראיה אחרת׳ על התהיות שעלו בה על ׳הישארות על הרציף׳ רגע לפני ראש השנה ותקופ תהחגים. היא תהתה על האפשרות הזו במקום לעלות על תחנה הרכבת הבאה, כשמדובר כמובן באנלוגיה לתחנות בחיים ומתי אנחנו בוחרים להישאר ברציף ולא לעלות לשום תחנה.

תמיר אמרה תחילה כי ״השבוע התבקשתי באמת לעשות פגישה גם עם עצמי וגם שוב עם חברותיי. אז מה ההבדל בין חצי פגישה לפגישה? למה התכוון יובל בשיר על חצי פגישה ופגישה וזה הדהים אותי. בנוסף, ׳מבט אחד ודי׳ דבר שאומר שלחצי פגישה עם עומק יש אחוזי הבנה גבוהים, ואולי נדרש אז מבט אחד ודי או שאולי חצי פגישה כזו תהיה שווה לאין-סוף פגישות שחוזרות על עצמן ואין צורך עבורן יותר״.

״זאת בדומה לאחוזי הבנה גבוהים המושרשים לתוכו ותפקידו מיועד לו עוד מבעוד מועד״, הסבירה. ״מה זה אומר? זה דומה לתחנה שבה בן אדם מחליט לעלות אליה, כמו חצי פגישה ומבט אחד ודי, אדם עולה לתחנה אחת, מבין את ייעודו ומבין שגורלו נחרץ מיום היוולדו ורגליו נושאות אותו לתחנה אחת ארוכה ללא ירידה לרציך - בדיוק כך מתרחשת פגישה עם חצי מבט ודי״.