"הריאות, הכליות והלב נפגעו - בנס אני פה"
הזמרת רבקה זהר שיתפה באומץ בהתמודדותה עם האירועים הרפואיים שעברה • על שירה החדש סיפרה: "הייתי עם השכינה, אתה המוגן והנאהב ביותר"

הזמרת רבקה זהר מוציאה בימים אלו את שירה החדש 'אלוהים', אותו כתב לירון דניאל רבי והלחין אודי תורג'מן. בריאיון לאיריס קול, שיתפה זהר בת ה־78 בהתמודדות הרפואית המורכבת שעברה לאחרונה, שכללה אירועים מוחיים ושיקום ממושך, ובאמונה העמוקה שמלווה אותה לאורך הדרך.
"קרו הרבה ניסים. ממש בנס אני פה, אבל אני עדיין פה", סיפרה זהר. "היו לי אירועים מוחיים, נכנסו לבית חולים, יצאנו מזה. חשבנו שעכשיו אנחנו יכולים להמשיך להקליט ואז הקלטנו את השיר. אבל אחרי זה הייתה שוב הידרדרות ושוב הייתי בשיקום. בחסד אלוהים יצאתי מהכול".
כשנשאלה כיצד הרגישה באותם רגעים, הסבירה: "זה הרגיש שפתאום אני שונה. אני מרגישה כבדות, הנשימה לא בסדר. הריאות נפגעו, הכליות נפגעו, הלב נפגע, אבל בסופו של דבר זה כאילו שהכניסו אותי לאיזה מוסך, תיקנו הכול והוציאו".
"הייתי עם השכינה"
בהמשך, התייחסה זהר לחיבור הרוחני שלה ולשירה החדש. "אלוהים זה האבא של כולם", תיארה את תפיסת עולמה. "הייתי בטיפול שבו שמו לי סטנט בכליה. תוך כדי שהרופאים עוסקים בזה, אני שומעת אותם עוברים משהו לא קל. באותו רגע אמרתי 'אלוהים, תוליך להם את הידיים'. באותו רגע ממש הייתי עם השכינה. זה כמו שמש, אבל לא שורף, אלא מלא חום. אתה המוגן ביותר ואתה נאהב ביותר".
על תעצומות הנפש שנדרשו כדי להמשיך הלאה, אמרה בפשטות: "אני מקבלת וממשיכה הלאה. אתה עובר משהו לא קל, אבל אתה עובר אותו. אני בטוחה שאני נמצאת במקום המוגן ביותר, אז אין פחד ואין תלונה".
זהר שיתפה גם בתהליך ההתפתחות האישי שלה. "אני לא עוסקת בפולחן, אבל אני עוסקת בניקוי של עצמי", הסבירה. "אם אני רואה שאני מקנאה או שעולה בי כעס, אני מתמודדת עם זה. אני אומרת לעצמי לא להיות כזו. לא להתלונן ולא לפחד. לא להגיד 'אוף, מה זה בא לי עכשיו?'. אם אתה תופס את עצמך לפני כעס, אל תפרוץ איתו. חכה רגע, תספור עד חמש ותראה שאתה יכול לשלוט בהכול, ואז אתה מגיע למקום השליו הזה".
לסיום, סיכמה זהר את התחושות שמלוות אותה על הבמה ובחייה האישיים: "להופיע זה עניין של השראה, לא עניין של אגו. כשאתה נוגע בהשראה הזאת במקום הנפלא ביותר, אתה והקהל הופכים להיות אחד. אני לבד, אבל אני לא בודדה. יש חברים ושכנים טובים שעוזרים מאוד כשצריך".

