"זו המחאה האזרחית הכי גדולה בתולדות האנושות"

עמי דרור, פעיל חברתי וממובילי המחאה נגד הממשלה, דיבר עם ברק סרי ואלי אוחנה ב-103fm על ספרו החדש, המתעד את המחאה נגד הממשלה, וסיפר מדוע נטש מההתמודדות בפריימריז במפלגת הדמוקרטים.

"זו המחאה האזרחית הכי גדולה בתולדות האנושות למעשה", טען תחילה. "לא הגזמתי. תסתכל על כמות התושבים במדינת ישראל, הגודל שלה, וההיקף שלה, והיא הכי גדולה. הספר מספר את הסיפור של המחאה ולמה היא התחילה. זה יומן אישי. מאוד סובייקטיבי. זה מגיע מהעיניים שלי. מה ראיתי, מה חוויתי, האנשים, הארגונים, האירועים המרכזיים, וזה פשוט מסמך היסטורי שאנשים צריכים לקרוא".

לדבריו, תיעוד האירועים חיוני לחברה הישראלית כולה, ולא רק למוחים. "זה אירוע הסטורי מאוד חשוב. גם ברמה האישית שלי, אבל ברמה של מאות אלפי אנשים, אם לא מיליונים, שהיו חלק מזה ברמה כזאת ואחרת. דרך אגב, גם אנשים שלא הסתדרו, לא התאים להם, ואפילו התנגדו למחאה, חשוב שיכירו אותה. היו שם אלפי הפגנות והמון אירועים. הבעיה הכי גדולה בספר הייתה את מה להכניס. אם הייתי צריך לכתוב את כל מה שעשינו לא הייתי מסיים".

בהמשך הזכיר את רגעי השיא. "אם אני צריך ללכת על הדברים הכי גדולים: ליל גלנט היה אחד. הצעדה לירושלים הייתה מאוד חשובה. אחרי זה היה כמובן את כל החמ"ל האזרחי וההתגייסות אחרי ה-7 באוקטובר. וכל המהלך של המאחה להחזרת החטופים, וכמובן האירוע הכי גדול: החזרת החטוף האחרון. אלה הדברים שהיו בליבה. היו שם כמה סוגים של מחאות שאיפשהו התחברו ביחד".

"אנשים שהבינו שהם לא יכולים רק לעשות לביתם והם צריכים לדאוג למדינת ישראל"

לדבריו קל להסביר מדוע נעלמו הפגנות הענק, אליהן הציבור יצא בהמוניו, על אף האלימות שתועדה. "עברנו למאבק פוליטי. המחאה לא הייתה פוליטית. היא הייתה עקרונית. עכשיו אנחנו באירוע בחירות. זה האירוע של המפלגות שצריכות להחליף את הממשלה.זה לא מזוהה מפלגתית. הציבור שיצא לרחוב היה מימין ומשמאל".

עוד אמר כי הוא תומך בנדידתם של ראשי המחאה למסדרונות הכנסת. "מעולה. אני בעד. אחד הדברים הכי יפים שקרו במחאה, ויש פה כמה סוגים של מחאה, ושל אנשים שהבינו שהם לא יכולים רק לעשות לביתם והם צריכים לדאוג למדינת ישראל. אנחנו רואים את זה גם במשפחות אוקטובר, ומשני צדי המתרס. אנחנו רואים את זה ממשפחות החטופים, עם אנשים שגיבו את המחאה נגד ההפיכה המשטרית, וזה מעולה. האינטרס של כולנו הוא ש-120 חברי הכנסת שלנו יהיו אנשים ראויים שקמים בכל בוקר למען מדינת ישראל הציונית".

לאחר מכן הגיב לפרישתו מהתמודדות בבחירות המקדימות במפלגת הדמוקרטים. "חשבתי על זה והבנתי שזה לא בשבילי. יש את ההבנה שיש צורך באנשים שלא יהיו בתוך המערכת הפוליטית. ברגע שאתה חלק ממפלגה אתה מאוד מוגבל במה שאתה יכול לומר ולעשות, וזה מאוד הפריע לי. הצד השני הוא אישי: העשייה שלי באפריקה בנושאי חינוך ותזונה. והבנתי שאני צריך להפסיק את כל הדבר הזה".