"זה לא היה רק סרט, זה פסקול של חיים שלמים"

50 שנה לצאת הסרט 'גבעת חלפון אינה עונה' אירח רז שכניק את אושיק לוי וגברי בנאי לשיחה נוסטלית על ימים פשוטים יותר. מחוף ניצנים ועד לסינופסיס הגנוז שבו סרג'ו מוכר כליה - כך נולד מיתוס ישראלי מתוך חול ואלתור.

"בספטמבר 1976 עלה לקולנוע הסרט גבעת חלפון אינה עונה". המראיין רז שכניק פתח שכניק את התוכנית וציין כי באותם ימי ראשית הדרך "אף אחד לא ידע ש־50 שנה אחרי הסרט יהפוך לקאלט, בעצם לתעודת זהות ישראלית, סמל כמו יום העצמאות בדיוק".

אושיק לוי, אחד מכוכביו הבלתי נשכחים של הסרט, אישר את הדברים בהתרגשות רבה והתוודה על התחושות המציפות אותו בהאזנה לצלילים הישנים של השירים. שכניק הזכיר כי לגבעת חלפון לא היה רק תסריט גאוני שכתב אסי דיין, אלא גם פסקול מופלא שהלחין נפתלי אלטר, עליו ניצח ועיבד המעבד הגדול יצחק גרציאני. הפסקול הזה, שהכיל לעיתים קטעים "לא מוזיקליים שהושמעו ברדיו שוב ושוב", הפך לחלק בלתי נפרד מההוויה הלאומית המשותפת שלנו, עד כדי כך שכל יום עצמאות מחדש הוא מהדהד ברחבי המדינה ומזכיר לנו מאיפה באנו.

כאשר השלושה חזרו אל ימי הצילומים בחולות הזהב, אושיק לוי נזכר באווירה המיוחדת והמשוחררת שאפיינה את ההפקה כולה. "זה היה מצחיק גם מעבר לסרט, זה היה קייטנה, ממש ממש", הוא סיפר בגעגוע. הצילומים האינטנסיביים נמשכו "3 שבועות" בלבד, ובמהלכם התגוררו השחקנים כולם יחד על קו המים: "גרנו שם ישנו ובסוף שבוע נוסעים הביתה, חוזרים, ועוד פעם. גומרים את הסצנה, הולכים לים חוזרים". האווירה המשפחתית הזו היא שהחדירה לסרט את האנרגיה הטבעית והתוססת שלו.

גברי בנאי הבהיר כי המפתח להצלחה הכבירה והעל-זמנית היה החברות האמיתית והיעדר המוחלט של גינונים מנופחים, דבר שלדבריו כמעט ואינו קיים כיום בתעשיית הקולנוע המודרנית. "היום אי אפשר לעשות סרט כזה", קבע בנחרצות. כאשר שכניק שאל אותו לפשר הקביעה הזו, גברי הסביר בפשטות: "היו פה כל השחקנים הכי טובים בארץ וזה הכל היה חברים. היום אתה עושה משהו כזה כל אחד בא עם המנהל שלו, עם הספר שלו, ועם המניקוריסט שלו". 

חשבון לא סגור

שכניק ביקש להעמיק מעבר למעטפת הקומית השגרתית, וציין כי היצירה הזו נושאת בתוכה רבדים עמוקים ונוקבים בהרבה. גברי הסביר כי הסרט שיקף במדויק ובצורה קומית את חוויות המילואים המתישות והאבסורדיות של אותה תקופה: "העניין הוא הסאטירה הזאת. אנשים קיבלו צו קריאה למילואים 35 יום וירדו לסיני ולא עשו כלום. לא עשו שום דבר. ישבו, השתזפו ושמו הראש על דיונה. זה הכל".

שכניק הצביע על הרבדים האישיים העמוקים המסתתרים מאחורי הלהיט 'תן לשים את הראש על דיונה'. דיין, בנו של שר הביטחון והרמטכ"ל המיתולוגי משה דיין, השתמש בסרט ככלי להתחשבנות אישית ופוליטית. גברי אישר וגילה: "הוא תמיד היה נגד אבא שלו, אני אומר לך מהתחלה הוא ברח מהצבא. ודאי, זה חלק מהחשבון שלו עם אבא שלו ועם העניין הזה של הצבא".

סיפורי מאחורי הקלעים של ההפקה חושפים קושי חומרי רב לצד יצירתיות פראית ואלתור אינסופי. גברי נזכר בסצנת האוהל המפורסמת עם חנה לסלאו: "תבין שבטייק הראשון הם הרימו את האוהל יחד עם המיטה שלנו ועפנו בגובה של 10 מטר, נפלנו על החולות, מזל שזה חולות ניצנים". כאשר ההפקה נזקקה למסוק צבאי עבור הסצנה והתברר כי הצבא מסרב לספק להם ציוד, הם נאלצו למצוא פתרון יצירתי: "הלכו לקחו הליקופטר ולכלכו אותו בצבע של חאקי והרימו".

עבור אושיק לוי, החוויה לעבוד עם חבריו הטובים ביותר הייתה מרגשת. "פולי היה השכן שלי בשיכון בבלי, גברי חבר שלי שנים. זו הייתה חבורה של שחקנים שהם חברים וכל היום בילינו". היחסים הקרובים הללו אפשרו להם לאלתר בחופשיות על הסט, לעיתים עד כדי המצאת סצנות שלמות בזמן אמת. "הסצנה שלי עם מוישה זה דברים שקרו על הסט", גילה אושיק. "אני בא אליו והוא שואל אותי מה אתה רוצה, אני אומר לו שקשוקה, חכה רגע, 'שים לי ביצה' - זה לא היה כתוב בתסריט!".

דל תקציב - עשיר בהומור

אחת הסצנות המפורסמות והמצחיקות ביותר בסרט היא המערכון המיתולוגי "איפה ג'ינג'י". גברי מתוודה כי הצילומים של הקטע הקצר הזה התארכו, פשוט משום שהשחקנים לא הצליחו לשמור על ארשת פנים רצינית אל מול הדמות של ג'ינג'י. "צילמו את זה אולי 30 פעם", הוא נזכר בצחוק גדול. "אני צחקתי. למה צחקתי? כי מאחורי המצלמה עמד אסי וכל הזמן נשך את הסוודר שלו בשביל לא לצחוק. הוא שם את המגבת על הראש שלו ורואים את המצלמה מתנדנדת". 

אין ספק שהחיבור הפשוט, החם והמיידי בין חברי השלישייה לבין שאר השחקנים יצר שפה שמצליחה להצחיק גם חמישה עשורים לאחר מכן. גבעת חלפון אמנם היה סרט דל תקציב באופן קיצוני, שנוצר בתנאים בסיסיים ביותר, ללא האמצעים הטכנולוגיים של ימינו, אך הפך ללהיט ענק וחסר תקדים.

לא צולם לו מעולם סרט המשך בשל פטירתו המצערת של ישראל פוליאקוב (פולי). עם זאת, אושיק לוי גילה לראשונה כי אסי דיין כבר הגה סינופסיס מפורט ופרוע להמשכון, 20 שנה לאחר צאת הסרט המקורי. העלילה שדיין דמיין במוחו הקודח הייתה על כך ששייקה מתעורר מקומה ארוכה של שנים ומגלה להפתעתו שהוא מתגרד ורואה צלקת עמוקה בגופו. "הסתבר שסרג'ו מכר את הכליה שלו!", צחק אושיק לוי והוסיף: "תבינו את הראש של אסי".