מוג'תבא של שרדינגר

אז איפה מוג'תבא? ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לזירה האיראנית ממרכז עזרי באוניברסיטת' חיפה, שוחחה עם פרופ' אריה אלדד ועם רון קופמן ב-103fm.היא כינתה את העמימות באשר למצבו 'מוג'תבא של שרדינגר', ובעצם תהתה מה זה בכלל משנה.

השאלה על מצבו של ח'מנאי הבן "חשובה בעיקר ברמה ההצהרתית והסמלית", אמרה עילם גינדין. "יכול להיות שהוא הפך לאפר, אבל נניח שהוא חי, הוא לא מקבל את ההחלטות על עצמו כי משמרות המהפכה לא נתנו לו להופיע כדי לשמור על ביטחונו".

במקביל היא מצביעה על תחושת הביטחון העצמי המופרז שבאה לידי ביטוי בעמדה האיראנית במשא ומתן. "לפי הנרטיב של הרפובליקה האסלאמית עצמה הם בהיבריס מטורף. הם אומרים שארצות הברית מורתעת, 'אנחנו ניצחנו. אנחנו הפכנו משחקן שאף אחד לא סופר אותו - לשחקן בין לאומי שכולם מתחננים שיפתח את מיצר הורמוז".

לטענתה, האיראנים מאמינים כי ישראל וארצות הברית מורתעות מהם, במיוחד לאחר אירועים ביטחוניים שבהם ישראל לא הגיבה בעוצמה שציפו לה, מה שמעניק להם "תחושת מסוגלות ותחושה של כוח".

"למשוך זמן עד שהוא יצא מהבית הלבן"

איראן, כמו איראן, לא ממהרת לשום מקום. "חלק מהמטרה במשא ומתן הוא למשוך זמן. המשא ומתן הוא סוג של מאבק", אמרה עילם גינדין. היא מעריכה כי האיראנים ממתינים לראות את תוצאות בחירות האמצע, אך מבינים כי הנשיא טראמפ יישאר בתפקידו בכל מקרה בשנתיים הקרובות, ולכן הם מנסים "למשוך זמן עד שהוא יצא מהבית הלבן".

כלפי חוץ איראן בטוחה בעצמה, אבל בפנים המדינה רוחשת. "המצב הכלכלי נעשה רע יותר ויותר, אבל כנראה שלא מספיק, הם עדיין מאיימים", אמרה. היא הביעה ספק בכך שאיראן תיכנע דרך הכיס, אבל הביעה אופטימיות זהירה: "המצב הוא"גלגל שכל הזמן ממשיך להסתובב. לא צריך לאבד אופטימיות".