"חשבתי שהוא בחיים"

עצמותיו של חייל צה"ל שנפל בשבי בקרב סולטאן יעקב, יהודה כץ, הושבו לישראל. חזי שי, שנפל גם הוא בשבי באותו קרב, שוחח עם בן כספית ומשה קלוגהפט ב-103fm, נזכר בימים הקשים ההם, וסיפר כי האמין שכץ נשאר בחיים.

"אני יודע שהחזירו את העצמות שלו. באיזשהו מקום יש שמחה שזה נגמר, וגם ועצב שזה בכל זאת חייל שנהרג. עצוב גם שההורים שלו לא זכו לשלב הזה", אמר שי. "גדלתי על זה שהצבא לא משאיר אף אחד מאחור, וזה השאיר בי הרבה תקווה כשישבתי שם במשך שנתיים".

על יהודה כץ הוא שמע רק שנתיים לאחר שנפל בשבי. "המתווך בא לראות אותי לראשונה והוא שאל אותי עליו", אמר.

"כעליתי למטוס בג'נבה אחרי שלוש שנות שבי, הייתי עם עיניים מכוסות. ושמעתי משפט בערבית: שאומר: 'ההוא כץ נתפס אחר כך'", סיפר שי. "שמעתי את המשפט הזה ובאיזשהו מקום חשבתי: 'הנה הוא בחיים',  וסיפרתי את זה כשחזרתי". כיום הוא חושד כי המשפט הזה נאמר בנוכחותו בכוונה. "אולי האנשים האלה זרעו כזה משפט בשביל לבנות פה תקווה ולהתאכזר למשפחה. מצד שני, אמח לא יודע, יכול שהוא היה בחיים, זה לא משהו שאני יכול לשים עליו את האצבע".

"לא ידעתי כלום, הייתי לבד"

הוא סיפר על ימי השבי הקשים. "לא ידעתי כלום, הייתי לבד. גם כשהיו רגעים שחשבתי להתאבד אמרתי שלפחות את הגופה שלי יחזירו, זה מחלחל", סיפר על הימים הקשים בשבי. "הכנסתי את עצמי למערכת של דמיונות שבה הכול היה טוב, וזה החזיק אותי. כמובן שהיו רגעים שהייתי מתעורר מתוך הדמיון ורואה את המצב ונכנס קצת לזה, אבל זה מה שהחזיק אותי 21 שעות ביממה".

"הוחזקתי איפה שהיו הפלסטינים, מחנה הפליטים ירמוך בסוריה. הוחזקתי בחדרון שהיה פעם חדר מקלחת, שעל החור של השירותים המזרחיים הדביקו סל", הוסיף שי לספר. "היה שם איזה חור באדמה עם ברז ומיטה שהאורך שלה מטר שבעים, וזה מה שנכנס שם. אלה היו  שלוש שנים של בידוד מוחלט ללא אוויר נורמלי, היו הרבה הפסקות חשמל, בחורף היה קר מאוד ובקיץ טירוף. אי אפשר לשכוח את זה, אבל אני לא שם את זה על הראש, אני שם את זה מאחורי הראש".

מכיוון ששי היה מבודד, הוא לא היה מודע למה שקרה באותו הזמן בישראל. "לא ידעתי על המאבק למעננו. במטוס חזרה דיברה איתי נציגת הצלב האדום: היא סיפרה לי  שאימא שלי הייתה באוסטריה. התפלאתי מה האישה הקטנה הזו נסעה לכל העולם לחפש אותי".

"אני בן 71 - הטראומה לא חולפת לגמרי"

ומה שלומו היום? "אני בן 71. הטראומה לאט לאט חולפת, אבל היא לא חולפת לגמרי", שיתף. "בהתחלה בכל לילה היה לי סיוט על מלחמה שמתרחשת או נפילה בשבי, אבל הנפש שלי היא אופטימית. כשחזרתי, אמרתי לאשתי שאני שוכח את מה שעברנו שלוש שנים, ומרגע זה אנחנו ממשיכים כאילו לא קרה כלום".