כרטיס לעונה אירופית בפרידה מקאנגווה

בניצחונה 0:2 על ויקינגור חסכה הפועל באר שבע הלקאה עצמית, שכן אפילו בהפסד שנחלה בשבוע שעבר, התברר שאלופת ישראל טובה מאלופת איסלנד, לפחות בדרגה אחת.

אבל גם אמש בהונגריה קל זה לא היה. המחצית הראשונה שהסתיימה ללא שערים, הייתה מהבלתי ניסבלות. באר שבע לא תפקדה, ואין הוכחה טובה לכך מהעובדה שלא בעטה כדור אחד למסגרת שערה של היריבה האיסלנדית.

למזלה החל המפנה בדקה ה-55, בה ניזכרו לפתע שחקני הפועל שכדורגל הוא משחק של מהירות. הם העלו הילוך, והותירו מאחור את שחקני ויקינגור שנראו עייפים, מותשים וחסרי תושייה. השער שהבקיע זאהי אחמד נתן את האות להמשכן של התקפות אגפי באר שבע שבוצעו מימין ומשמאל. אחת מהן הסתיימה בשער השני, שהובקע מרגלו של אמיר גנאח. התוצאה 0:2 הבטיחה למעשה את העלייה לשלב הבא במוקדמות ליגת האלופות ומחקה כלא היה את ההפסד בשבוע שעבר בהפרש של שער אחד באיסלנד.

ההתעוררות שחלה בהפועל מלמדת על מה שביכולתה לבצע. אלא שמהיום כוכבה, קינגס קאנגווה, נמצא כבר במקום אחר. באתונה, במדיה הירוקים של פאנתינייקוס המקומית. אתמול הוא בישל לגנאח את השער שכבש, ובעצמו החטיא שתי הזדמנויות להבקיע, אולי כתוצאה מהתרגשות מובנת. אבל בלעדיו באר-שבע היא כבר קבוצה שונה, כנראה פחות טובה, ובוודאי תהיה פחות אטרקטיבית.

עזיבתו של קינגס מזכירה את עזיבתו של טוני וואקמה. זאת מבלי להשוות בין השניים. וואקמה נחשב בעיני לכדורגלן הזר הגדול ביותר שלבש את מדיה. אך גם מקומו של קאנגווה שמור בהיסטוריה, וספק אם מישהו יוכל העונה להיכנס לנעליו הגדולות. הוא יחסר לכל מי שאוהב את המשחק המבריק ואת המהלכים סוחטי התשואות.

ההצלחה להתגבר על המכשול האיסלנדי, למרות הפתיחה הכושלת שעלתה בהפסד, אמורה להחזיר לאלופה שלנו משהו מהביטחון שאבד לה במשחקיה האחרונים. בשבוע הבא, כשתפגוש בכוכב האדום בלגרד, תידרש הקבוצה למאמץ גדול משהשקיעה אתמול בהונגריה. תמיד טוב כשמצליחים להפוך את הקערה על פיה ולהבטיח עונה אירופית ממושכת. די לנו במה שקיבלנו אמש כדי שנעריך את המאמץ שהשקיעה באתגר שניצב בפניה ואין צורך להיות אוהד של הפועל כדי להשתתף בשמחתה. בטח לא בימים אלה.