"זה תנאי סף להבין את הקצב"

תיכון מגשימים הוא סרט נעורים ישראלי שעלה לאקרנים בסוף השבוע האחרון. הסרט הפך לאחד מהסרטים המדוברים בתעשיית הקולנוע המקומית בגלל שהוא מועבר כאופרת ראפ. עמית אולמן, במאי ויוצר הסרט, סיפר על הזיכרונות הנשכחים של כל אחד מאיתנו על התיכון והיצירה של הסרט. לאורך הראיון עלו גם שחקני הסרט שסיפרו על החוויה המרתקת והמעניינת שהייתה להם בצילומים. 

"זה סרט לכולם, זה סרט שהוא לכל המשפחה. בגרסה הלא סאחית של זה אז זה למי שרוצה ומי שמוכן להתמסר כרגע על הדבר הזה. זה כן חבר'ה צעירים שסיימו תיכון, זוכרים את החוויות האלה, זה ידבר אליהם, אבל לדור שלי ומעלה זה מרפרר כן להמון סרטים שראינו, סרטים שאנחנו מכירים. יש פה תובנות", אמר אולמן. 

בהמשך איריס קול התייחסה לעלילת הסרט ולקשיים של הדמות הראשית, יואב, מנקודת מבטה וציינה סצנה אחת שתפסה אותה במיוחד: "יואב מגיע לתיכון חדש, תיכון מגשימים, הוא מגיע מעיר אחרת, הוא לא מכיר אף אחד, הוא מקבל קבלת פנים שהיא די קרירה. אתם מתארים במדויק תחושה של ניכור. תלמיד חדש מגיע, התבריינות כזו של מי שמרגישים שיש להם מקום, לי קפץ כאמא איך המורה בהישרדות של עצמה היא לא רואה שיש כאן ילד שמתקבל באופן מכוער והיא מסכנת אותו על ידי זה שהיא נותנת לו לענות". 

"זה התחיל להיכתב לפני 11 שנים - יש כמה דברים שהבטחתי לעצמי, 'תיכון מגשימים' זה אחד מהם"

אולמן סיפר על הכתיבה של הסרט המדובר וטען כי התחיל בכלל כרעיון למחזה: "זה התחיל להיכתב לפני 11 שנים. זו סצנה מהתיכון, הרעיון היה לקחת את הרעיון של אופרת ראפ ולעשות מחווה לז'אנר הזה. הז'אנר הזה אז עלה על הבמה. אני למדתי בניסן נתיב בירושלים ונשארתי עוד כמה שנים שם בתיאטרון. אני עקשן, אני מתעקש על דברים. יש כמה דברים שאני הבטחתי לעצמי לעשות וכבר עבדתי עליהם והם נורא טובים. תיכון מגשימים זה היה אחד מהם, זה תסריט שקיים כבר 10 שנים, התסריט ממש נכתב לצד המחזה".

בהמשך התייחס גם לשחקנים ולאימונים הרבים שעשו על מנת להיות מתורגלים בראפ: "כל זה הוא טכניקה, תרגילי דיקציה, מה שהסרט בא להגיד שזו טכניקה. העיקר בזה (בראפ) הוא לבטא משהו בך, להשתמש באומנות הזו כדי לחשוף את זה, לנסח את זה לעצמך בצורה בהירה ולעשות את זה ממקום שאתה מוכן להתוודות ולומר את האמת". 

לאחר מכן התייחס לאודישנים של השחקנים, להקלטות ולצילומים: "עושים הרבה חזרות, זה תנאי סף להבין את הקצב. בהתחלה הרוב שלחו אודישן מצולם שלהם, אני שלחתי להם פלייבק, הקלטה של הסצנה איך זה נשמע בלי התפקיד שלהם. יש רפרנס מאוד מדויק איך זה נשמע. האודישן הראשון זה להצליח לעשות את זה על הקצב. יש מי שאתה רואה שיש להם את זה, שיש עם מה לעבוד. חוץ מזה עובדים, הרבה חזרות, תהליך ההקלטות, היתרון והחיסרון שיש לי בפרויקט הזה הוא שיש לי את ההקלטות מראש אבל החיסרון אחרי זה שזה אתגר טכני להצליח לצלם את הסרט כמו בקליפ. כולם עושים ליפ סינק לעצמם, להקלטות שלהם, כל הסרט על ביט והשחקנים עושים עם השפתיים להקלטה שלהם. מאוד דייקתי אותם לרמת המשחק והקצב בהקלטות".