"שממה טיפולית": מצוקת פצועי צה"ל בפריפריה

כ-2,000 נכי צה"ל ומערכת הביטחון שגרים בצפון הארץ נאלצים לנסוע שעות ארוכות למרכז הארץ  כדי לקבל טיפולים שגרתיים. ינון כהן, פצוע צה"ל ופעיל למען פצועי צה"ל בגולן, סיפר על המצוקה בפריפריה לבן כספית וינון מגל ב-103fm, וקרא למדינה לבוא לעזרת נכי צה"ל בצפון. 

"אני נמצא פה מזה כשש שנים בגולן וגיליתי שיש עוד חבר'ה כמוני, פצועי צה"ל, שפשוט מחפשים איך לעזור לעצמם ולמשפחה שלהם, מחפשים להתחיל תהליך של שיקום - מחפשים ולא מוצאים", אמר כהן. "המרחק הפיזי גורם לכך שיש הרבה פחות מרכזי שיקום, וצריך לנסוע שעה וחצי או שעתיים לכל כיוון לטיפולים. גם אם פותחים, זמן ההמתנה הוא מאוד גדול וזה כבר לא רלוונטי".

לדבריו של כהן, "אנחנו מנסים בשיניים ובציפורניים להעלות למודעות שיש חבר'ה שנתנו מעצמם למען המדינה ואין להם מענה לצרכים בסיסיים, כמו פסיכולוג או פסיכיאטר. בשביל זה אדם צריך לעצור את החיים ולטפל, במקום להמשיך עם המשפחה והעבודה; זה משהו שהוא לא אנושי בכלל".

לא חשבתי שזו שממה טיפולית כזו, אנחנו מרגישים במובן מסוים שקופים", אמר. הוא לא מעוניין לשוב למרכז הארץ, שם גדל. "אם משהו יהיה חסר ונלך למקום אחר, נישאר בלי מדינה", פסק. "הנוכחות שלנו פה כיושבי גבול חשובה מאוד, זה חלק מההתיישבות".

"פנינו לגורמים. יש נכונות ומילים טובות וחיוכים, אבל בפועל בשטח אין שום דבר כרגע. אנחנו צריכים טיפול במיידי; יש פה אנשים שיצאו ב-7 באוקטובר, שהנפש שלהם מסרה את הנפש למען המדינה, והיום אין להם מענה. אני בא ממקום של כאב ורוצה שכולנו נעזור להם, זו המחויבות שלנו כאזרחים", סיכם כהן.

"בגן השעשועים הילד שלי התחיל לרוץ; אנשים שאלו למה אני לא רץ אחריו"

כהן נפצע בתאונת אימונים בשנת 2003, ושתי רגליו נקטעו, למרבה האירוניה התאונה עצמה אירעה בגולן. "נפצעתי מטיל RPG. הייתי בהכרה ואני זוכר הכל, זה משהו שהולך לכל החיים", סיפר. "היום אני לא מוכן שאחרים יעברו את מה שאני עברתי, ואני רוצה לתת מהניסיון שלי כדי שלאחרים יהיה עתיד טוב יותר".

הוא העיד כי "אני הולך עם שתי פרוטזות, ומנהל אורח חיים כמעט רגיל. כשהילד הראשון שלי נולד, ישבתי בגן השעשועים והוא התחיל לרוץ; אנשים שאלו למה אני לא רץ אחריו, ואז הבנתי שאני צריך ללמוד לרוץ. היום, ברוך השם, אני רץ".