ימי בין המצרים

שלומית שיתפה פתק מיומנה האישי שנכתב באוגוסט 2019, רגע לפני פרוץ מגפת הקורונה. היא תיארה את הימים ההם ככאלו שבהם "הכאב והחורבן" מורגשים באוויר, עוד בטרם ידע העולם את שצפוי לו. עבורה, בתקופת הקורונה "הצליחו להחריב לי את בית המקדש הפנימי שלי". 

לאחר מכן דנה בהגותו של פרידריך הייק. לדבריה, השעבוד המודרני לאימפריות כלכליות ולקבוצות ענק הוא המוביל לחורבן הבית הלאומי. "השוק החופשי הוא המערכת היחידה שמאפשרת לבני אדם לחיות בחירות", ציטטה את הייק.

בראיון עם המאזין רפאל, עלה הנושא הכאוב של משבר הערך העצמי בקרב צעירים בעידן הרשתות החברתיות. רפאל שיתף בקשייו לתרגל את "הכרת הטוב", ושלומית קישרה זאת ישירות להנדסת התודעה והשפעת הדיגיטל. היא הסבירה כי "יש השפעה של האינסטגרם, הפייסבוק והטיקטוק על החשיבה שלנו", דבר המונע מהפרט לנהל דיאלוג אמיתי עם עצמו.

צעירים כיום שואפים "להיות שווים לפילטרים של המשפיענים", אך מוצאים עצמם מול מסך ריק מלייקים ומרגישים ש"אין משמעות כי בעצם אין אינטימיות". שלומית הדגישה כי "מאוד קשה היום להגיע לערך עצמי" כשהמדד הוא חיצוני בלבד, וכי "הערך העצמי היום נמדד בכמה אנשים מחבקים אותי ברחוב". 

הפתרון למשבר הערך, לפי שלומית, טמון בחיבור לרצף הדורי ובתיקון ה-DNA הרוחני של האדם. לשיטתה, ניתן "לסנכרן את העל מודע עם התת מודע והמודע" כדי לתקן את החיווט המוחי וזיכרון התאים. 

בשיחה נוספת עם מאזינה אנונימית על נושא הדיכאון, הציגה שלומית גישה פילוסופית-טיפולית המדגישה את האחריות האישית והקשר שבין הגוף לנפש. ואמרה: "וידוי זה חלק מהריפוי", והצעד הראשון הוא להודות בקיומה של בעיה. היא הגדירה דיכאון כמצב שבו "החיוניות שלו היא לא במלואה, כוחות הנפש מאוד מצומצמים". לטענתה, במקרים רבים "הנפש מדברת דרך הגוף כי לא פתרתי את זה בהיבט הנפשי", והסימפטומים הפיזיים הם קריאה לעזרה של הנשמה.