ואז הגיע גיל

הבמאי דוד אופק התראיין לתוכניתה של איריס קול ב־103fm, ושיתף בפרטים על סרטו הדוקומנטרי החדש 'תווי פנים'. הסרט, שיוקרן בפסטיבל דוקאביב, עוקב אחר גיל ג'יבלי, קלסתרונאי חרדי המסייע לאנשים לשחזר את פניהם של יקיריהם שאבדו, בהם גם נספי שואה.

ההיכרות בין אופק לג'יבלי החלה לפני שנים רבות. "עשיתי סרט שנקרא 'ההרוג ה־17', אשר צולם בתקופת האינתיפאדה השנייה", סיפר אופק. "זהו סרט בלשי על פיגוע התאבדות קשה. היו 17 הרוגים, אחד מהם נותר אלמוני, והסרט במשך חצי שנה ניסה להעניק לו זהות. היינו זקוקים לאיש מיוחד והפנו אותנו אל גיל, שבימים של חקירה אינטנסיבית הצליח להוציא קלסתרון שבעזרתו זיהינו מיהו ההרוג. מאז אותו רגע בדצמבר 2002 נותרנו חברים".

המגישה איריס קול תיארה את עבודתו הנוכחית של ג'יבלי כמעשה של אהבה, תיקון וריפוי. "אנשים נמצאים בגעגוע לאנשים שתווי הפנים שלהם כלואים איפשהו בזיכרון שאולי הוא גם מודחק מאוד", אמרה קול. "אין תמונה ואין במה להיאחז מלבד אותו זיכרון. אז מגיע גיל ומצליח לחלץ את התמונה". היא נתנה כדוגמה ניצול שואה שאיבד את אחותו הקטנה בת השבע, וג'יבלי סייע לו לשחזר את פניה.

אופק הסביר את השיטה הייחודית של ג'יבלי. "בהתחלה הוא שואל שאלות שאתה לא מצליח להבין מה זה משנה אם הוא ירד בירידה אל הגטו ואם המשחטה הייתה מצד ימין או משמאל", תיאר הבמאי. "אתה לא מצליח להבין למה הוא מתעקש על זה באובססיביות. זו בעצם טכניקה שבה האיש חוזר אל אותו רגע אחרון שבו הוא ראה את אחותו, אבל לא אל הפנים, אלא דווקא אל כל פרט בדרך. על ידי זה הזיכרון כנראה מתחמם".

קול הוסיפה את פרשנותה לתהליך המורכב: "ברגע שהוא מסיט את האדם למקום אחר, הצד שמחזיק את הזיכרון של הפנים נרגע, והוא יכול להוציא את זה החוצה כי אין שם מאמץ". אופק אישר את הדברים וסיכם עם דוגמה מצמררת מהסרט: "יש בתחילת הסרט שרטוט קלסתרון של פאבל פרנקל, לוחם שנפל בקרב על גטו ורשה. לא הייתה תמונה שלו, אך לאחר שגיל צייר אותו, התגלתה תמונה אמיתית והדמיון היה מדהים".