"פתאום חיבוק? זה לא מתאים לי"

קשה לדמיין את התרבות הישראלית בלי החמישייה הקאמרית, שהפכה לסמל של סאטירה חסרת פשרות שחזתה לא פעם את המציאות שלנו שנים קדימה. כעת, כשהאקדמיה לקולנוע וטלוויזיה מבקשת להעניק ליוצריה פרס מפעל חיים על חותמם הנבואי, מנשה נוי מוצא את עצמו בעמדה מעט מוזרה. בשיחה גלויה עם איריס קול, הוא מנסה להסביר למה החיבוק הממסדי הזה מרגיש לו מעט זר, נזכר בחופש הפרוע שליווה את ימי היצירה ההם, ומשתף בתחושות הקשות שעולות בו מול השביעי באוקטובר והחברה הישראלית של היום - בין ייאוש עמוק לאופטימיות זהירה שצומחת דווקא מתוך השברים.

כשנשאל נוי אם הופתע מההחלטה להעניק לחברי החמישייה פרס על תרומה לתרבות, הוא לא מיהר להתרגש. "אני הופתעתי, לא מתאים לי", הודה בכנות. "לא מתאים לי כי פתאום זה חיבוק, אבל אני כבר מבוגר. זה פתאום שם אותך במשבצת, או יכול לשים אותך במשבצת. אני מבוגר, במשבצת שלי אני יושב בנוח".

נוי נזכר בימים שבהם נוצרה התוכנית, תחת ממשלת רבין והמעבר לערוצים המסחריים, ואבחן כי דווקא חוסר הסדר של אותה תקופה שירת אותם. "היה מצב של ערפל קרב ואנחנו יכולנו להסתובב ולחפש די בחופשיות את הדרך שלנו ויצרנו את מה שיצרו", סיפר. כשנשאל אם הגישה האנטי-ממסדית של החבורה היא זו שנתנה להם חופש, השיב: "יכול להיות".

"בעומק – לחיים אין פואנטה"

למרות הזיהוי המיידי עם צד אחד של המפה הפוליטית, נוי הדגיש כי הקהל של התוכנית היה רחוק מלהיות חד-גוני. "אני מרגיש שישר קיבלנו חיבוק מהשמאל, שגם היה פחות או יותר בשלטון, אבל היה לנו קהל כיפות סרוגות, חרדים, ערבים. זה לא היה כזה הומוגני", אמר.

הוא התייחס גם לביקורת הקבועה על המערכונים הלא-קומוניקטיביים לעיתים של הקבוצה. "אני חושב שזה שהיו אומרים עלינו שאין לנו פאנטה, אני חושב שזה מה שמייחד את בני האדם", הסביר נוי, "בעומק, לחיים אין פואנטה - אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים כאנושות ופתאום זה היה מנחם". על הרלוונטיות של המערכונים כיום הוסיף: "היום אומרים שהמערכונים, חלקם לפחות, רלוונטיים כי המצב לא השתנה הוא החריף. יש הרבה פלטפורמות, יש הרבה רעש שאנחנו הולכים בו לאיבוד".

"אחרי שומר החומות התרסקתי"

בכל הנוגע למעורבות פוליטית ואקטיביזם, נוי מעיד על עצמו שעבר תהליך של התחסנות. "אני קצת חסין אחרי שנים של מעגלים כאלה של לקחת את הכול בעוצמה מאוד גדולה ללב ולהיות מעורב בהפגנות ולהתווכח על המצב", שיתף. הוא נזכר בנקודת השבירה שלו: "אני זוכר את הפעם האחרונה אחרי מבצע שומר החומות שממש התרסקתי. הרגשתי שנכשלתי אישית, לקחתי את זה אישית של הכישלון שלא הצלחנו לשנות. ואז הגיע השביעי באוקטובר – הייתי מחוסן".

כשנשאל אם מדובר בחוסן או שמא בייאוש ואדישות, הבהיר נוי: "אני לא אדיש, אני פוסט-ייאוש, בגלל זה אני קצת אופטימי. כנראה שאחרי הייאוש הגדול אתה אומר 'אנחנו נמצאים בצומת של להיות או לחדול'".

"המתנחלים, החרדים והליברלים – זה לא נדבק"

במבט לעתיד המדינה, נוי לא חסך בביקורת על חוסר הלכידות החברתית. "המצב עכשיו, מה שקורה עכשיו, זה לא נדבק", הוא קבע, "כל הנושא של המתנחלים והחרדים והליברלים והערבים – זה לא נדבק. או שמצליחים לעלות למקום מאוד גבוה איפה כן מנהלים חברה אזרחית, או שאנחנו נאכל אחד את השני וזה יתפרק".

לגבי הרעיונות המושמעים לאחרונה על חלוקת הארץ, נוי נותר סקפטי ותוהה בקול: "ישראל ויהודה? ומה נעשה עם הערבים? בישראל או ביהודה? והחרדים יהיו יהודה או ישראל? זה כל כך דומה לבית שני שאו להיות או לחדול".

על הסצנה הקשה ב"חיים ללא כיסוי": "פשוט נהנינו מזה"

במהלך הראיון עלתה גם הסצנה המטלטלת והאלימה בחדר המלון מתוך סרטו החדש, שבה הפרטנרית שלו מנסה לחנוק אותו עם כרית. "זו הייתה אחת הסצנות המורכבות והקשות שעשיתי בחיי כי היא סצנה ארוכה ויש בה דיאלוג ומונולוג ומאבק פיזי", שחזר נוי, אך הפתיע כשתיאר את חוויית הצילומים: "והחלטנו ליהנות מזה. דנה היא מצוינת, היא פרטנרית באמת מעולה, שחקנית מעולה".

למרות המורכבות והלחץ של לוחות הזמנים – "היה לנו זמן מוגבל כי תום רצה את השקיעה בחלון" – נוי מתעקש שהאנרגיה על הסט הייתה חיובית: "איכשהו נורא נהנינו מזה. יש משהו מאוד מהנה שאתה עובד עם פרטנר והולך עד הסוף עם האנרגיה. פשוט נהנינו מזה".