״הקהל הישראלי אוהב שדופקים אותו״

הביוגרפיה הקולנועית החדשה של מייקל ג'קסון מסתמנת כאחת ההצלחות הגדולות ביותר שנראו על המסך בשנים האחרונות, עם שיאי מכירות באמריקה ובישראל שמזכירים את ימי "רפסודיה בוהמית". אך מאחורי ההישג המסחרי המרשים מסתתר סיפור מורכב על זיכרון קצר, מעורבות משפחתית הדוקה ובחירה אמנותית שנויה במחלוקת. מבקר התרבות והקולנוע ד"ר אבנר שביט (וואלה )צלל אל תוך התופעה וחזר עם תובנות על הפער שבין איכות קולנועית למיתוס בלתי מנוצח, ועל האופן שבו הוליווד בחרה "לנקות" את מלך הפופ מול עיני העולם.

לדברי שביט, מה שקורה בעשור האחרון סביב דמותו של ג'קסון הוא לא פחות ממדהים. "זה התחיל בזה שביטלו אותו, הורידו מהסטרימינג את הפרק שלו במשפחת סימפסון, זה הגיע לכאלה רזולוציות", הוא נזכר. אלא שהגלגל התהפך במהירות: "זה התפתח לכך שהיום שכחו מזה והמון סלחו והסרט הוא להיט עצום. רוב העולם סלח או שכח או מלכתחילה לא האמין להאשמות נגד מייקל ג'קסון".

הסרט החדש, כך מתברר, כלל לא מנסה להתמודד עם הצדדים האפלים. "הוא לא סרט שבא ומעמת אותו או איתו עם ההאשמות, הסרט לחלוטין מתעלם מהן", קובע שביט. "יותר מזה, לא רק מתעלם – הוא מציג את ג'קסון כמלאך וקדוש. כל חמש דקות בין שיר לשיר וריקוד לריקוד רואים אותו מבקר ילדים חולי סרטן בבית חולים, כדי להדגיש שלא רק שהוא לא פגע בילדים, הוא אפילו שמר עליהם כמו מלאך".

"סרט גנרי, שטחי, מתחת לממוצע"

למרות ההצלחה בקופות, מבחינה אמנותית שביט רחוק מלהתרשם. הוא מדגיש כי מדובר בתוצר שהמשפחה הייתה מעורבת בו ואישרה אותו, מה שמשפיע ישירות על התוצאה הסופית. "הסרט מבחינה אמנותית מתחת לממוצע – סרט גנרי, שטחי, ברמה עם כל הקלישאות, אוסף של קלישאות", הוא פוסק.

לטענתו, אין בבימוי או בתסריט שום בשורה חדשה שמצדיקה את ההתלהבות. "הדבר היחיד שמבדל אותו מהסרט על אלטון ג'ון ואחרים זה שם גדול יותר, לכן גם יותר מצליח", מסביר שביט ומסכם: "אני לא חושב שאנשים הולכים לסרט כי הם חושבים שהוא גדול – אלא כי זה מייקל".