"ההרתעה אצלנו חולה וחסרה, לא מתפקדת כהלכה"

ברקע גל האלימות הקשה שגבה את חייהם של מספר קורבנות ביממות האחרונות, שוחח רון קופמן בתוכנית 'חמש בערב' עם אבי דוידוביץ, ניצב משנה בדימוס וקרימינולוג. במוקד השיחה עמדה שאלת פשיעת הנוער ואוזלת היד המערכתית, זאת לאחר השמעת הקלטה קורעת לב של אחיו של ימנו זלקה ז"ל, שנרצח באכזריות ביום העצמאות.

בפתח הראיון הושמעו דבריו הכואבים של האח, ששירטטו את דמותו של ימנו כצעיר נורמטיבי ואהוב. "אחי היה אח אהוב בפני הכל", ספד האח בכאב, "מאוד אהבתי אותו. הרבה מאוד אנשים אהבו אותו. ילד שהיה מאוד טוב, שאף פעם לא הפריע לא להורים, לא לנו, לא לי כאח שלו הגדול. באמת, ילד טוב של ממש". האח תיאר את מסירותו של ימנו למשפחתו: "אין לכם מושג עד כמה אחי יודע לבוא לעזור בבית לאמא, באמת, ברמות הכי יומיומיות. ללכת לסופרים, להוציא את הקטנים מהגן, מבית הספר. אחי גדל טוב, היה בבני עקיבא, היה מדריך גם שם. שירת צבא ובסוף מוצא את עצמו מת בצורה מאוד מזעזעת, אכזרית מאוד".

עוד הוסיף לתאר את הטרגדיה הבלתי נתפסת של הרצח ביום החג: "אנחנו כואבים מאוד. קשה מאוד להכיל את זה. לא מצליחים להבין איזה אסון נפל עלינו. עוד ביום כזה, ביום העצמאות, שכל המדינה אמורה לשמוח בו. ומה הוא כבר עשה? יצא לעבוד? הרי זה ברור לכולנו שכולנו הולכים לחגוג, במיוחד הצעירים של היום. אבל הוא בחר אחרת. אמר, 'אני אלך לעבוד'. אשכרה הלך לעבוד ולא חזר הביתה. מטורף, לא נתפס בכלל".

"תחושה של אומניפוטנטיות"

דוידוביץ התייחס לזעקת האח ולשאלתו של קופמן האם ניתן להרתיע נערים בני 15 מלבצע פשעים חמורים. "מה ששמענו עכשיו מהאח זה מזעזע וזה נורא ואיום", פסק. "אנחנו מדברים פה על מקרה חמור בצורה בלתי רגילה, ובאמת כואב הלב לשמוע על בחור צעיר שכך מוצא את מותו בנסיבות כאלו שזה מיותר". באשר לסוגיית ההרתעה, הבהיר הקרימינולוג כי התשובה חיובית, אך המערכת כושלת בתפקידה: "יש לנו בעיה רצינית ביותר, לנו כמדינה, כחברה, יש לנו בעיה עם ההרתעה. ההרתעה מבוססת על 3 רגליים, כל רגל שאמורה לשרת ולמלא את הפונקציה הזאת של ההרתעה, כל רגל אצלנו במדינה חולה, חסרה, לא מתפקדת כהלכה".

קופמן מחה על הענישה המקלה בבתי המשפט לנוער, וציין כי כמעט 20 אחוז מאוכלוסיית הכלואים הפליליים בישראל הם קטינים שזוכים לעונשים מגוחכים. דוידוביץ הסכים עם חומרת המצב, אך הדגיש כי חומרת הענישה היא רק מרכיב אחד במשוואה. "צריך להסתכל על התמונה במלואה", הסביר, "ההרתעה לא עומדת רק על עניין של חומרת הענישה ותוך כמה זמן גם כן הענישה תקרה, שכן אנחנו יכולים לדבר על משפטים שנמשכים 3, 4, 5 שנים, וברור שזה לא אפקטיבי. כשאנחנו מדברים על הרתעה, אנחנו מדברים גם כן על מה הסיכוי להיתפס והמידיות של התפיסה. כי אם אין סיכויים להיתפס ואם המעצר והבאה לדין יקרו בעוד זמן רב, אז גם זה לא אפקטיבי".

כאשר נשאל האם נער בן 15 שיוצא עם סכין חושב על מאסר עולם, שלל זאת דוידוביץ מכל וכל. "המחקרים מראים לנו שהמחשבה של אותו אחד שאתה מתאר, מה שהוא חושב זה לא על העונש שהוא יקבל", קבע נחרצות. "כאן המחקרים הם חד משמעיים. מה שעומד מול עיניו זה האם אני אתפס, האם יש לי סיכוי להיתפס. רוב הסיכויים שהם בתחושה של אני לא אתפס. זה מין תחושה שאני כל יכול, שמותר לי גם לעשות הכל. יש להם איזושהי מין תחושה סובייקטיבית של אומניפוטנטיות".

בסיום הראיון, קרא קופמן לנקוט בצעדים פרקטיים ונוקשים יותר, כגון שליחת כל נער שמחזיק סכין למעון סגור. דוידוביץ סיכם את משנתו החינוכית והמניעתית: "אנחנו צריכים להגיע למצב לא שהוא יחזיק את הסכין, אלא שלא יהיה לו חשק".