מביטים ממעל

עיני הלוחמים בשטח: רס"ן תומר הרינגטון, בן 28 ומפקד פלוגה ברוכב שמיים, צוות לאוגדה 98 מפרוץ המלחמה בבוקר השבת השחורה, ומאז הוא מלווה את הלוחמים בשטח האויב. בשיחתו עם ינון מגל ויוסי יהושוע, התייחס לפעילותו הענפה.

"בגדול, יש כלים בכל מיני גדלים, יש רחפנים שזה הכלים שעולים בצורה אנכית עם ארבעה מנועים שעולים מהקרקע ישירות, יש את המטוסים שטסים בצורה אופקית והם תופסים את כל השכבות של הגובה בשמיים", הסביר. "היום יש כלים עם יכולות כאלה ואחרות שלא נפרט פה. אני לא רוצה לפרט יותר מדי על הגדלים, אבל בגדול זה איזשהו כלי, מטוס קטן שאנחנו משתמשים בו ונותנים מענה לגדודים, הוא לא חמוש".

הרינגטון המשיך ושיתף כי "במלחמה אנחנו מצוותים לגדודים. יש לי מפק"צים בפלוגה, גם סדירים וגם מילואים, שמצטרפים לגדוד, עושים איתם את ההכנות לקרב, לכניסה, נכנסים עם אותם כוחות, יושבים בצמוד למג"דים. יכולים גם מבחוץ בחלק מהמקרים, אבל אחד הדברים שאנחנו לומדים במהלך המלחמה הזו זה ככל שהצוות יותר קרוב ומחובר ללחימה, המענה הוא באופן טבעי הרבה יותר טוב".

"המפקד צוות נמצא בשאיפה צמוד למג"ד בשטח, בתוך השטח ממש יחד איתו, הוא מבין את תמונת המצב שמתהווה, ומפעיל בהתאם לצורך של הגדוד. אם הוא מגיע ליעדים מסויימים, הוא צריך חוזי על אזור מסויים, הצוות יודע לעשות את זה", הדגיש והוסיף: "אני יכול להגיד לך שמרגש אותי לראות את האנשים הטובים שיש ביחידה ובצבא כולו. אני גדלתי ביחידה, אני כבר עושה קרוב לשלוש וחצי שנים מילואים ביחידה והאנשים פה אנשים מעולים, לא משנה איזו בעיה תתן להם הם ינסו לחפש פתרונות, לא למה לא אלא איך אפשר. אותי הדברים האלה מרגשים".

"ברגע שיש זיהוי אתה מכווין את הגורם הרלוונטי הכי קרוב על הזיהוי"

באשר לפעילות היחידה במהלך המלחמה הנוכחית ברצועת עזה, אמר: "מה שאנחנו עושים, בגלל שאנחנו צמוד למג"ד, יש בדרך כלל בכל צוות קרב גדודי פלוגת שיריון, יש עוד כלים, יש חי"רניקים, ברגע שיש זיהוי אתה מכווין את הגורם הרלוונטי הכי קרוב על הזיהוי. להיות מעגלי אש על האויב ולספק חוזי, לזהות דברים שמעבר לגדר, מעבר לטווח ראייה של הגדוד. בזה שאנחנו מצמידים את הצווחת לחפ"ק" מג"ד, בצורה הזו הוא מחובר, הוא מכיר את האנשים, הוא יודע איפה הם אמורים להיות".

"אתה מחובר לתמונת המצב בצורה מאוד קרובה, אתה בבקרה על הדברים. זה משהו שאנחנו למדנו תוך כדי שכשצוות מפעיל מבחוץ, בסוף זה כלי אווירי שיכול לטוס מספר ק"מ והוא יכול להיות בקשר, אבל המענה הטוב ביותר, להבדיל בין כוחותינו לאויב, זה קורה כשאתה צמוד למג"ד או לחפ"ק שלו", הדגיש.

כמו כן, כאשר נשאל כיצד הם מבדילים בין אזרחים למחבלים באזורי הלחימה, הודה הרינגטון: "בסוף אתה נכנס לחאן יונס, אתה יודע איפה אמורים להיות אנשים ואיפה לא. ברגע שאתה מבין שזה אזור שלא אמורים להיות בו אנשים אתה יודע להגיד 'יש פה משהו חריג'".

לסיום ביקשו צמד המגישים לדעת האם עירוב חרדים ביחידה הוא דבר אפשרי, והרינגטון השיב: "יש לנו גם צוותי לוחמים וגם צוותי לוחמות. הייתה מורכבות מסוימת בהתחלה לשלב את צוותי הלוחמות. היו צוותי לוחמות מעולות בפקודה שברגע שנתנו להן את הצ'אנס לא הסכימו להוציא אותן. הייתי צריך לריב, רוצה להוציא את הצוות לריענון אחרי חודש החאן יונס, 'אין אנחנו לא יכולים בלי הצוות'".

"אני חושב שבמלחמה אתה מבין שיש דברים יותר גדולים, אתה מכבד כמה שיותר אבל בסוף אתה מסתדר עם מה שיש. זו הגדולה גם של צוותי הבנות, הן השתלבו בגדודים שגם שם היו חבר'ה דתיים שעל פניו זה יכול להוות בצעיה והתגברנו על זה. גם צוותי חרדים, זה משהו שאפשר לעשות", סיכם.

עריכה: שני רומנו