"הם קשרו בנות על עצים וירו עליהן, כיסיתי אותן"

רמי דוידיאן, העובד במקצועו כמשווק דלקים לחקלאים ביישובי עוטף עזה ומתגורר במושב פטיש, הצליח בבוקר השבת השחורה להציל את חייהם של מעל 700 מבלים במסיבת הטבע ברעים, כשהעביר אותם למושב בשעות הטרגיות ועשה ככל יכולתו על מנת להגן עליהם. דוידיאן שוחח עם בן כספית וינון מגל ושיתף בקשיים שהוא חווה גם היום, לאחר שלושה חודשים מאז שבעה באוקטובר. 

"משתדלים להיות בסדר. תקופה קשה. שלושה חודשים שאני לא אותו רמי, אני משתדל להיות חזק אבל זה הרבה יותר חזק ממני, מה שעברתי. משתדלים להתגבר על זה", הודה דוידיאן. "אם אני שלושה חודשים לא עוצם עין וקשה לי לקום בבוקר, ושלושה חודשים אני בקושי עובד - עובר עליי משהו. אין שינה, המושג שינה זה רק בלקסיקון. הזיכרונות, הדברים הקשים שראיתי שם, הרבה אנשים ירויים, הרבה בנות קשורות על העצים, הרבה גופות שחילצתי בלילה, הרבה חלקי גופות שהייתי צריך להוציא".

עוד שיתף בכאב כי "בני העוולה האלה קשרו בנות על העצים וירו עליהן, הייתי צריך להוריד את הבנות מהעץ ולכסות אותן. בין לבין לחלץ המון ילדים שביקשו עזרה, גם בטלפון, גם בוואטסאפ, אלפי הודעות. הייתי תחת מרתון, לעבוד על אוטומט להספיק כמה שיותר. זה מונע ממני המון שעות שינה".

על הטיפולים שהוא מקבל מאז אותה שבת ארורה סיפר: "מכבי מטפלים בי, ארגון מאמריקה תרמו לי, אז אני תחת שני פסיכולוגים. אני מקווה להתגבר על זה אבל זה ייקח זמן". על המפגשים עם אותם אנשים שהצליח להציל מהתופת בפסטיבל הנובה אמר: "וגם כשאני מטייל בכל הארץ רודפים אחריי ילדים בכל מקום 'הצלת אותי'. אני לא זוכר פרצופים ושמות כי לא היה לי זמן לשאול, אבל הם זוכרים אותי, את השם שלי, ומזהים אותי בכל מקום".

"היית עד לפגיעות מיניות?", התעניין מגל, ודוידיאן השיב: "אם אני רואה בחורה ערומה היא לא באה להשתזף, נכון? המון כאלה ולא הרשתי לעצמי להשאיר אותן ערומות אז הייתי צריך לכסות אותן עם כל מה שהיה לי. אף אחד לא ראיין אותי, גם כשהייתי במיאמי, ניו יורק, וגם כשפגשתי את השגריר, העליתי את הטענה של למה לא פנו אליי כי מן הסתם אני מרבע לשבע בבוקר, 48 שעות בשטח פה, ויש לי מה לספר. לא פנו. אני לא יכול לפנות, אני לא יודע מי חוקר ומי לא, אבל אם הם יפנו אני אשמח לעזור".

עריכה: שני רומנו