"הבית כבר התרגל להתנהל בלעדיך, זה לא קל"

לאחר יותר מ־80 ימים של מלחמה, חלק מהמילואימניקים החלו לחזור הביתה. יוני רוטנברג, איש מילואים, מחבר הספר על עמנואל מורנו, וכותב ועורך ב'בשבע', סיפר על התחושות המורכבות.

"זה היה קצת מפתיע. אתה ממתין 80 יום כבר לרגע שיגידו לך 'אתה משוחרר', אבל כשזה קורה, זה פחות חיוכים וכיף, ומסתבר שזה אירוע מורכב מכל מיני בחינות. גם החזרה הביתה בעצמה אחרי שלא היית הרבה זמן והבית כבר התרגל להתנהל בלעדיך, זה לא קל", שיתף.

"פתאום כשאבא מגיע, אז צריך להשתלב איכשהו במערכת שהתרגלה לעבוד בלעדיו. יש תהליך של התאקלמות גם בתוך הבית", הוסיף והדגיש: "חשוב שחבר'ה שמשתחררים עכשיו יידעו את זה, שיבואו מוכנים לדבר הזה, שלא יופתעו משני הצדדים, גם מצד האישה, גם מצד הבעל. צריך הרבה סבלנות, לבוא בסבלנות לאירוע הזה, לא לצפות לשום דבר אחד מהשני". 

"הרבה מהחבר'ה מדברים על תופעה כזאת של חרדת שגרה"

בהמשך הסביר: "הרבה מהחבר'ה מדברים על תופעה כזאת של חרדת שגרה, של פחד מהמציאות הזאת שאומנם עד לפני שלושה חודשים זו הייתה שגרת חיינו, אבל אחרי זה, זה נפסק לכזאת תקופה ארוכה. מילואים זה לא רק שאתה נמצא במקום אחר פיזית, זו פלנטה אחרת מכל כך הרבה אספקטים, גם במובן של הסכנה ושל המשימות ושל הקושי המנטלי והפיזי, וגם זו אווירה אחרת לגמרי". 

"האווירה היא של מסירות עכשיו לאיזושהי משימה, של עזרה אחד לשני, ואתה נוחת בעולם הרגיל שהוא לא תמיד הכי מחבק, הכי עוזר, לפעמים יש אינטריגות, יש אנשים בלי סבלנות. ההגעה הזאת למקום של 'הלו, אני עכשיו שלושה חודשים נתתי הכול בשביל המדינה, והינה אני חוזר והעולם כמנהגו נוהג, המוסכניק או המוכר במכולת או הפקיד בביטוח לאומי - הם כולם מנוכרים בעיניי לחלוטין". 

עם זאת, חידד: "אני לא רוצה עכשיו להגיד שכל אחד צריך לתת מגן הוקרה למילואימניק שהוא פוגש, אבל אם יש מעסיק או מרצה עכשיו באוניברסיטה שיודע שמילואימניק, אז פשוט לפתוח לו את הפתח, להגיד לו 'אנחנו יודעים שחזרת עכשיו ממקום אחר לחלוטין', 'מה שצריך - דבר איתנו', וגם אנשים סתם ברחוב, לא משנה אם אלה נותני שירותים או מישהו שעומד לפניך ברחוב, להיות רגיש", סיכם.  

עריכה: אמיתי דואק