"נתגעגע ל־1,400, אל תכניסו חיילים למערות המוות"

מפקד סיירת הנח"ל סא"ל יהונתן צור ז"ל נהרג בפרוץ המלחמה מול חמאס לפני 20 יום, זאת בעודו מגן על קיבוץ אורים. איריס ברנשטיין, הנשואה לאביו של יהונתן ז"ל ופונתה מכפר מימון לאחר תחילת המלחמה, סיפרה לינון מגל ופרופ' עוזי רבי על תחושותיה בעקבות האירוע המצער. בהמשך, קראה לחכות עם הכניסה הקרקעית לשטחי הרצועה. 

"אני תושבת גאה של צפון הנגב", פתחה, "נולדתי לשם, חזרתי להקים שם בית לתפארת וגם אשמח לחזור שם, בכפר מימון. לגדל את הילדים שלי. רוב הקהילה כאן, במלון בירושלים. יהונתן היה בבית, והוא הוקפץ. אם אנחנו מבינים נכון, הוא והמח"ט היו בבית בחג, והקופצו בבוקר, באיזשהי דרך הם חברו יחד ונלחמו בכוח גדול ליד קיבוץ אורים. אני לא באמת קולטת או מבינה, כלום", טענה, "אלה רק מילים גדולות ורחוקות על האסונות שקורים לאנשים אחרים. לבעלי יש חמישה ילדים מהנישואים הראשונים, ולנו יש יחד ארבעה ילדים משותפים. אצלנו היה הזוג שעמד להתחתן, אוריה וליאור. הייתה לנו שבת מאוד מורכבת ולא ברורה, הכל היה לא הגיוני. מיד הבנו שמשהו לא רגיל, מהתחלה זה לא היה רגיל. אחר כך שעות של בלגן, יריות". 

"הם לא ראויים לחיות כאן בינינו"

בהמשך, תיארה בעצב: "בעלי יצא לכיתת כוננות בחוץ, הבן השני הוקפץ ויצא. ידענו שיהונתן הוקפץ וזה סביר שאנחנו לא מדברים איתם, והבשורה תפסה אותנו בראשון לפנות בוקר. הצלחנו לקבור את יהונתן בראשון בלילה, קמנו וחיתנו בן, את אוריה, הכל טרללת של סערות שהדעת לא יכולה להכיל בכלל. אין מילים לדבר הזה. אני מרגישה שאני מוסרת את הנפש, זה שאני מתראיינת, אני מרגישה שצריך לצעוק צעקה - החיים במדינת ישראל לא יכולים להיות אפשריים יותר אם הם בינינו לבין הים. הם לא ראויים לחיות כאן בינינו. נתנו להם הכל, ירדנו על הברכיים. המדינה לא ראתה את האסון, היא לא מבינה איזה אסון מחכה להם בפנים. להיכנס קרקעית לעזה, נתגעגע ל־1,400 האלה. קודם כל תשטחו את עזה, קחו את החפים מפשע שרוצים לצאת. מי שלא, דמו בראשו. לא סביר שאנחנו עוד חושבים עליהם אחרי הדבר הזה. אל תכניסו חיילים למערות המוות שמחכות להם". 

"היום עזה זה קן מחבלים, הם מחנכים את הילדים שלהם לירי, ואנחנו לא מקשיבים", תקפה ברנשטיין. "לכל מי שיש שם יש דם על הידיים. קודם לנקות הכל מהאוויר, זה לא סביר שחיילים שלנו ייכנסו למלכודות המוות. החיים של החיילים שלנו קודמים לחיים של הכאילו חפים מפשע שם. למדינת ישראל אין מה לכבוש שם, אולי לפני 15 שנה היה מה לכבוש. יש חפים מפשע? בואו כל אומות העולם וקחו אותם. יש פה קונספציה שאנחנו שבויים בה, זאת מדינת היהודים. מי שרוצה להצטרף בשמחה, מי שלא - בוגד. אנחנו קודמים, ואנחנו עשרים שנה, שלושים שנה לא זוכרים את זה. הלוואי ונדע להתחבק שוב ונגיד שאנחנו יחד, הם ניצלו את החולשה שלנו. אנחנו רבים מתוכנו, אם לא נתעורר, מה יהיה עלינו? אנחנו יחד והם לא כאן, הם לא יכולים לבנות מדינה משלהם לידנו. איזו מדינה בעולם יכולה להכיל את הדבר הזה? אף מדינה לא הייתה יכולה לחיות כך. רק אנחנו מכילים את הכל. לא להיכנס רגלית לפני שמשמידים שם את הכל".

בסיום דבריה, סיפרה: "לפני כמה חודשים יהונתן החזיק את הקו בג'נין, אמרתי לעצמי שכך המדינה מפקירה את החיילים שלה. כל לילה הוא נלחם במלאך המוות, מלאך המוות בסוף השיג אותו. אמרתי לו 'תסרבו פקודה', אני מרגישה שאנחנו מפקירים אותם בחוקים שאנחנו מחוקקים. בדרך שאנחנו שומרים על חיי האויב לפני שאנחנו שומרים עליהם. זה הוראות פתיחה באש? שגם אם פלסטיני מרים נשק אסור לירות? במדינה שלנו? מה עובר על המדינה שלנו? בואו נתעורר כבר, די. כך עשר שנים המדינה הזאת מתנהלת". 

עריכה: מיכל קדוש