"זה גומר לנו את הנשמה - אנחנו מפורקים"

ביום שבת בבוקר מסיבת הטבע ברעים הפכה לטבח של ממש. מאות נרצחים, פצועים ונעדרים, שככל הנראה נחטפו לשטח רצועת עזה. טל שלו וניסים משעל שוחחו ב־103fm עם אילן רגב, ששניים מילדיו, איתי ומיה, נחטפו על ידי מחבלי חמאס, אשר שיתף בבכי על רגעי האימה בהם הבין שגורל ילדיו לא בידיו.

"ממיה ואיתי שמעתי בפעם האחרונה בשמונה בבוקר, שבע ומשהו, ברגע שהתחיל הירי של הפצמ"רים לעבר עוטף עזה. זו הפעם הראשונה שהתחלתי לשמוע מהם", סיפר אילן. "הם אמרו לי 'אבא יש טילים, אנחנו יוצאים לכיוון הבית'. אני חוזר אליהם כי אני לא יכול לשבת בשקט ואני מנסה להשיג אותם והם לא עונים. שולח הודעות והם לא עונים, ובסופו של דבר אני מקבל טלפון מהבת שלי שאומרת לי 'אבא יורים עלינו, יורים עלינו' והשיחה נקטעת. השיחה הזו הייתה ב־08:58".

עוד שיתף כי "הדבר הראשון שאני עושה זה אני טס לכיוון. אני יוצא דרומה לכיוון אזור המסיבה, היה לי מיקום כבר. היא שלחה לי מיקום בהתחלה בהתחלה, אפילו לא ידעתי שהמסיבה נערכת בדרום. להיכנס על מנת להוציא את הילדים שלי החוצה, איתי ומיה, שבאותה שיחה נשמעים גם שיחות של חבר של הבן שלי, של עומר, שהיה איתם, של כולם. טס לכיוון להיכנס בלי לחשוב יותר מדי על כלום, להיכנס פנימה להחזיר אותם הבייתה. לא נתנו להיכנס, עצרו אותי במחסומים והגיהינום מתחיל. לא יודעים מה לעשות ואין עם מי לדבר".

"אין מידע שאומר לנו שהם בחיים"

כמו כן, כאשר נשאל האם מישהו יצר עימו קשר בנוגע לילדיו, הודה אילן: "אנחנו ניזונו המון דרך חברים, בשלב מסויים הבנו שיש סרטון ובאחד הסרטונים אנחנו מזהים את איתי ואת עומר שהיו ביחד חטופים על טנדר. איתי אנחנו מזהים אותו שהוא זז בטנדר, זה היה סרטון מאוד קצר. מיה אנחנו כרגע לא ידענו כלום לגביה, באותה שעה היא הייתה בגדר נעדרת. החשש הכי גדול שלי בהתחלה היה שאני הולך לקבור שני ילדים, מאז אותה שיחת טלפון".

"ברגע שראיתי את הסרטון של איתי ועומר חטופים בטנדר, עלה לי איזשהו חיוך קטן על השפתיים שהבן שלי בחיים ושעומר בחיים", אמר בקול חנוק, והוסיף: "מפה התחיל מסע מטורף לנסות לברר עכשיו מה קורה עם מיה עד שהגיעו אלינו, הימים והשעות הלכו לי לאיבוד, ביום שני נראה לי הגיעו אלינו הצבא. פשוט הודיעו לנו שמיה גם חטופה. אבסורד, אני עד היום לא חושב שאפשר יהיה להמציא מילה איך להגדיר את אותם חלאות, ברברים. אני עוד מרגיש איזשהו אושר קטן, זיק של משהו שעולה לי שאני מרוצה שהם נמצאים שם".

עוד הדגיש כי "אי אפשר להסביר את זה, אי אפשר. הם חטופים בחמאס, יחד עם עומר, חבר טוב שלהם. הגורמים המוסמכים העדכון האחרון שקיבלתי זה שהם כרגע חטופים ולא מעבר לזה, זה מה שאני יודע. אני אפילו לא יודע אם הם חיים, פצועים, לא בחיים, שום דבר. זה כרגע מה שאנחנו יודעים, שהם נמצאים שם. אין מידע שאומר לנו שהם בין החיים".

"איך עוברים ימים כאלה?", התעניינו צמד המגישים, ואילן השיב: "המון חברים, יש לנו עוד ילד בן 14 וחצי בבית שאנחנו חייבים ואין לנו שום ברירה אחרת, הוא נותן לנו את כל הכוח, החברים שבאים, האנשים, התמיכה שבמדינה הזו שזה משהו שאי אפשר להסביר, וחבל שזה קורה רק בשעת צרה, זה משהו שצריך להמשיך כל הזמן ביום יום, שבאים, תומכים, מחבקים. נותנים לנו את כל התמיכה. זה קשה, בכל זאת זה קשה. זה לילות בלי שינה, כל הזמן מחשבות, מה עושים עם הילדים האלה, מה קורה איתם, מתעללים בהם, אני לא יודע".

המשיך אילן, וזעק: "זה משהו שגומר לנו את הנשמה, מפרק אותה. אנחנו פשוט מפורקים. יש עוד כמונו, מאמין עשרות שעוברים את מה שאנחנו עוברים כרגע. לא מאחל לאף אחד להיות במקום שאנחנו נמצאים. אני דורש מכל מי שמתעסק עם זה, עם זה בעולם ואם זה הממשלה שלנו, שידאגו להחזיר לנו את הילדים הבייתה, ומהר. כל יום שהם שם, הם לא בני אדם, אי אפשר להגדיר אותם בני אדם, איפה שהילדים שלי נמצאים, החיילים, כולם - להחזיר כמה שיותר מהר הבייתה".

"כל יום שהם שם אני לא יודע מה עובר עליהם. אני לא יודע, אני כל כך מחכה לזיק מידע מהם שהם באמת בסדר ובאמת מטפלים בהם. כל מי שצריך, שיביאו תמונה, שנדע שהם בסדר. בבקשה תצעקו בכל מקום בעולם, שיחזירו את הילדים הבייתה ומהר", ביקש בבכי.

עריכה: שני רומנו