"כל כך הרבה פנים יש למחאה הזאת"

כל כך הרבה פנים יש למחאה הזאת, אתמול ספרנו כבר עשרה שבועות רצופים.

יש לא מעט קשישים שיוצאים להפגין. לבד. בדרך למקום המרכזי בת"א, בחיפה, בירושלים, בצמתים מרכזיים בארץ, אפשר לפגוש באנשים האלה - איש מבוגר או אישה מבוגרת, צועדים את כל המרחק ברגל, ודגל ישראל בידם. אלה האנשים שהם הסיפור של המדינה הזאת. הקשישים ביניהם ניצולי שואה. הצעירים יותר בוגרי מלחמת השחרור, התשה, יום כיפור 73. אלה פרצופה היפה של המדינה, והם יודעים למה הם שם. הולכים קילומטרים עם הדגל. עד שינצחו.

אנרכיסטים ונמושות הם לא. בירושלים באים כבר כמה שבועות פעילי ימין, מתנחלים, חובשי כיפות וחילונים, הרבה אנשים מבוגרים תומכי הרפורמה, אבל רוצים לעשות את זה אחרת. אתמול הגיע למרכז חורב בחיפה זוג קשישים כבני 90. חיים ועדנה מנור, סיפרו לוואינט, את הסיפור שלהם. חיים עלה מארגנטינה, הצטרף לתנועת בית"ר, הצביע חרות ומח"ל וליכוד. עדנה רעייתו מגיעה להפגנות מידי שבוע עם כיסא. 

הם לא אנרכיסטים ולא נמושות, הם בנו את הארץ הזאת באהבה גדולה, והם מפחדים. כל קשיש והסיפור שלו. ודגל אחד שהוא הסיפור של כולנו.