"אני מביטה בראי וכבר לא רואה ילדה נאיבית שאוחזת בתינוקת נאיבית עוד יותר"

הסופרת מרסל מוסרי פתחה את תוכניתה בהצהרה: "יש רגעים בחיים בהם אנחנו צריכים להיפרד מהתמימות בה התעטפנו ובתוכה התנחמנו שנים רבות כל כך, ולהבין שאין מה לעשות, העולם הזה, על כל יופיו, יכול להיות גם צמא דם ואכזר נורא ועלינו לעמוד על שתי רגלינו האחוריות".

היא סיפרה על הקושי להיות 'לביאה' ולהגן על ביתה, על משפחתה ועל ביתה ואמרה: "בימים האחרונים אני מביטה בראי וכבר לא רואה ילדה נאיבית שאוחזת בתינוקת נאיבית עוד יותר", והקבילה את סיפורה למשל האריה.