"בתי נפטרה לי בידיים, לקבור ילד זה חור בלב"
נעם רוזנבוים נפטרה מסרטן אלים במהלך שירותה הצבאי • אמה תמר שוורץ על האבל הכבד, ועל רצונה לתרום את ביציות בתה ולסייע לנשים חשוכות ילדים
לפני שנתיים בלבד, במהלך שירותה הצבאי, חלתה נעם רוזנבוים בסרטן אלים ונדיר במיוחד בליבה, והשנה הלכה לעולמה בתום מלחמה קשה במחלה. מתוך הכאב העמוק והמייסר, הוריה החליטו להפיק סרט תיעודי המביא את סיפורה הכמעט בלתי אפשרי, אשר מתעד גם את הליך שאיבת הביציות שביצעה על מנת לשמר את פוריותה וכעת לאחר לכתה - לתרום אותן עבור נשים אשר אינן מייצרות ביציות בעצמן. תמר שוורץ, מנכ"לית רוח נשית ואמה של נעם ז"ל, שיתפה בפרטים על הסרט והיצירה לצד האובדן הכבד.
תחילה שיתפה שוורץ על ההחלטה לתרום את הביציות של בתה שהלכה לעולמה: "אני רוצה לעזור לנשים שלא מסוגלות לייצר ביציות ורוצה שיהיו אנשים כמו נעם זה נכון, אבל הסיבה העיקרית שאני עושה את זה כי זאת הייתה הבקשה העיקרית של הבת שלי, לקיים את הצוואה שלה".
"כל המחלה שלה תועדה בפייסבוק. אנחנו דיברנו על הכול, גם על המוות", נזכרה בכאב. "היא אמרה לי 'אם יקרה לי משהו אני רוצה שתתרמי את הביציות שלי, זה ימלא אותי אושר'. אנחנו רק פנינו למשרד הבריאות, ליועצת המשפטית, בבקשה לחוות דעת תומכת. יש כבר נשים שמחכות לביציות של נעם, נשים שאין להן ייצור ביציות. נשים בארץ שאין להן ביציות הן פונות לקניית ביציות בחו"ל, גם הליך מאוד יקר, ואני רוצה לתרום, אני לא רוצה שקל. אני רק רוצה לקיים את הצוואה של ביתי. היו כמה מקרים בודדים של תרומת זרע לאחר המוות, לא היה מקרה של תרומת ביציות לאחר המוות".
"לקבור ילד, אי אפשר לתאר את זה - חור בלב"
באשר לסרט המתעד את רגעי האבל מהשבעה ועד להליך למען תרומת הביציות, אמרה: "אני חושבת שהסרט הזה יכול להיות השראה לכל מיני אנשים בכל מיני מצבי משבר וכאב. הסרט נולד ממש במקרה ולא התכוון להיות סרט. יש דברים שנולדים במקרה ואחרי זה גדולים מעצמם. זה דוקומנטרי לחלוטין. זה היה ממש במקרה. הסרט מתעד את השבעה וקצת אחרי, גם את המאמץ של הביציות".
"אני לא יודעת אם את ראית, אני מעולם לא ראיתי סרט שתיעד שבעה", הודתה. "אני מעולם לא הייתי בדבר כזה שמתעד אותי ככה, בטח לא בנקודה הכי נוראית בחיים שלי - בשבעה של הבת שלי. דבורית הייתה חברת פייסבוק, ידעתי שהיא במאית דוקומנטרית, חזרתי מבית החולים אחרי שהבת שלי נפטרה לי בידיים וידעתי שאני הולכת להשתגע בימים הקרובים. אין תהום יותר גדולה מזה, ידעתי שאני לא אדע בכלל מה קורה בלוויה".
עוד סיפרה שוורץ כי "השארתי הודעה לדבורית, היה לנו קשר קטן איתה לפני זה, אמרתי לה 'בואי לצלם בלוויה בשבילי, להבין מה קרה בלוויה, לעבד את זה, בשבילי, פרטי'. ידעתי שיש לה מצלמות, שהיא יודעת לצלם. דבורית אמרה מיד בטח. היא צילמה את הלוויה ואמרה לי 'אני רוצה לצלם גם את השבעה'. ברגע הראשון נדהמתי, זה טלטל אותי. התייעצתי עם בן זוגי, אבא של נעם. כשנעם הייתה חולה פנו אלינו כמה אנשים שרצו לתעד אותה, אלפים באו ללויה ולשבעה שאנחנו בכלל לא מכירים. אמרו 'היא הייתה כמו הילדה שלנו'. כל הזמן רציתי לתעד אותה ונעם סירבה בתוקף. אמרתי לדבורית 'תהיי זבוב על הקיר ובתנאי שזה יהיה שלי'. דבורית הסכימה לשני הדברים. הבית רושת עם מצלמות, אנחנו היינו עם מיקרופון, והכול תועד".
"זה הקרן אור של חיי - הסיפור של הביציות, של הסרט. היה פה משהו פנומנלי בעיניי. מתי האבל ייגמר? אני לא יודעת להגיד לך. נפטרו לי אנשים יקרים לליבי, אין בן אדם שלא היה, אבל לקבור ילד, אי אפשר לתאר את זה. חור בלב. מי שמקשיב לנו עכשיו מוזמן לראות את ההדסטארט שעשינו, יש לנו עוד שבוע לסיים את זה. נעם חיה כאילו יש לה מחר, ולא היה לה מחר", סיכמה.
לתרומה לקמפיין 'לחיות כאילו יש מחר' לזכרה של נעם ז"ל - לחצו כאן.
עריכה: שני רומנו