"ככה לא בונים חינוך"

השבוע שאלנו ב'איפה הכסף', למה תיק הרווחה נותר הילד היתום של חברי הקואליציה? למה להתעסק עם צרות של אחרים כשממילא יהיה קשה לקיים הבטחות? הבטחנו. אבל לא הבטחנו לקיים. נראה אתכם, בבקשה.

עכשיו קחו למשל את תיק החינוך, דווקא יש מי שרוצה אותו גם עכשיו אחרי הבחירות, וגם בממשלה היוצאת, שרת החינוך יפעת שאשא ביטון רצתה את התיק הזה יותר מכל דבר אחר, וטוב שכך. רצתה, הגתה את רפורמת הבגרויות במקצועות המורשת, החברה והרוח, במקום מבחנים - עבודות גמר בקבוצות.

אבל רגע, לפני זה ישב על הכיסא המכובד הזה שר החינוך יואב גלנט, לא עשה הרבה, ולפני זה הייתה רפורמת שר החינוך נפתלי בנט - חמש יחידות מתמטיקה ואנגלית, ורפורמת הסרדינים, ולפניו למידה משמעותית של שי פירון, רפורמת חינוך חינם מגיל שלוש של גדעון סער, ואופק חדש.

מבולבלים? גם אנחנו. גם המורות, המורים, המנהלים, ובעיקר ההורים והילדים.

ואיפה אנחנו בסולם ההישגים הבינלאומי? איפשהו בתחתית המדינות המפותחות, ה־OECD.

הצלחה בלימודים תלויה בכסף של ההורים. מערכת החינוך מתנהלת כבר שנים בקווים מקבילים. תכף תבוא עוד רפורמה - לימודי ליבה מתרחקים, לימודי מורשת מתקרבים. ככה לא בונים חינוך.